ניסי המדבר - הטעם למצוַת הסוכות מפורש בתורה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג). אך נשאלת השאלה: מדוע נחוץ כל כך לזכור את הישיבה בסוכות? מה ערכן וחשיבותן של הסוכות האלו עד כדי כך שנקבע חג של שמונה ימים לזכרן?
הרמב"ם (ב"מורה נבוכים") כותב שני הסברים למצות הישיבה בסוכות. בהסברו הראשון הוא כותב שפסח נקבע זכר לנסי יציאת מצרים, וסוכות נקבע זכר לנסי המדבר. נס יציאת מצרים לחוד, ונס המדבר לחוד. אכן, היִשרדותנו "במדבר הגדול והנורא, נחש אף עקרב - אשר אין בטבע בן-אדם לחיות בו" היא נס גדול; "ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית סוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר" (רבנו בחיי, כד הקמח, ערך סוכה). נס מופלא הוא שעם שלם, נשים וטף, התקיים באזור מדברי בסוכות עראיות משך תקופה ארוכה, ועל כך אנו מודים לה'.
מיטב המקומות - בהסברו השני כותב הרמב"ם שמצות הישיבה בסוכה איננה זכר לנס שאירע לנו במדבר אלא להפך: זכר לתלאות הרבות שעברו עלינו במדבר. התורה מצווה עלינו להיזכר בתלאות העבר כדי לזכור את ימי הרעה בימי הטובה. מה הם ימי הטובה? משיב הרמב"ם: הימים שבהם אנו שוכנים בבתים נאים, "במיטב המקומות שבעולם והדשן ביותר, בחסדי ה' והבטחתו לאבותינו" (מו"נ). בימי הטובה, עלינו לזכור שבעבר מצבנו היה שונה: שכננו במדבר וביערות עד שהגענו למיטב המקומות. לכן, נדע להעריך את מצבנו הנוכחי, להכיר את הטובה האלוקית הגדולה ולהודות עליה.
לְמה מתכוון הרמב"ם בביטוי "מיטב המקומות בעולם"? - לארץ ישראל! בשעה שאנו יושבים בארץ ישראל, חובה עלינו לזכור שנדדנו במדבר לפני שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אל ארץ ישראל. בחג הסוכות אנו שבים אל הסוכה של המדבר על מנת שנדע להעריך את ארץ ישראל, נדע להוקיר את המתנה האלוקית של ארץ ישראל ונודה לה' עליה. בלשון אחרת: חג הסוכות הוא חג ההודיה לה' על ארץ ישראל. וכך כותב האברבנאל (פרשת ראה): "הסיבה שיש שלושה רגלים, לא פחות ולא יותר, היא שישראל קיבלו מה' שלושה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, מתן תורה וירושת הארץ". שלושת הרגלים הם כנגד: עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל. פסח הוא חג ההודיה על יצירת עם ישראל בצאתו ממצרים. שבועות - על מתן תורה. סוכות - על ירושת הארץ.
הסברו של האברבנאל נראה קצת חדשני אבל הוא מתבקש מאליו. כיצד יתכן שעל דברים רבים ומגוונים נקבעו חגי הודיה, ועל ארץ ישראל לא נקבע מועד מיוחד להודות לה' ולשמוח במתנה הנפלאה שהוא העניק לנו?! מועד זה הוא חג הסוכות, חגה של ארץ ישראל. עם כל פשטותו, נשכח טעם זה למצווה משך אלפי שנות הגלות בשבתנו בחו"ל, ואת מקומו ירשו טעמים אחרים שהתאימו לנסיבות המצערות של שהותנו מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
מה מתאים יותר בחגה של ארץ ישראל מאשר לאחוז מתוך חיבה את צמחיה ופירותיה של ארץ ישראל ולנענע בהם. וכך כותב הרמב"ם: "ואשר נראה בטעם ארבעת המינים שבלולב, שהיא שמחה וששון על יציאתם מן המדבר שהיה 'לא מקום זרע ותאנה ... ומים אין לשתות' אל מקום עצי פרי ונהרות (= א"י), לפיכך נלקח לזכרון את הנאה בפירות ובעל הריח הטוב (= אתרוג), והנאה שבעלים והנאה שבעשבים (= ערבה)...". כל מצוות החג, הסוכה וארבעת המינים, קשורים להודיה על ארץ ישראל!
בשם הגר"א נמסר ביטוי קולע להשוואה בין הסוכה לארץ ישראל: מצוות ישיבה בסוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל הן שתי המצוות היחידות שהאדם מקיימן בכל גופו, גם בשעת אכילתו ושינתו. ורמז לכך בפסוק: "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהילים עו). הושוו ציון וסוכה זה לזה.
אחיזה בארץ ישראל - מדוע נבחרה הסוכה העראית להודיה על מתנת ארץ ישראל? האם אך ורק כדי להזכירנו את המצב שקדם לכניסתנו לארץ ישראל?! יתכן שהסוכה נבחרה מפני שהיא מורה על עוצמת זיקתנו לארץ ישראל: אנחנו נאחז בארץ ישראל ולא ננטוש אותה גם אם נידרש להסתפק בישיבה בצל סוכה קטנה ודלה, החסרה לוקסוס ונוחות. סוכה של שתי דפנות וחצי היא כשרה על פי ההלכה - גם בה אנחנו מוכנים לשהות, למרות שהיא פרוצה לגנבים ולשודדים. גם בארץ ישראל, אנחנו מוכנים לשבת למרות אויבינו שמבחוץ!! לא סוד הוא שיש אנשים שאהדתם לארץ ישראל מותנית באפשרות לחיות בה חיים נוחים, בלא סיכונים בטחוניים או כלכליים. חלקם עדיין שוהים בחו"ל וחלקם אמנם יושבים בארץ אבל מוכנים לנטוש חבלי מולדת כדי לזכות בחיים נוחים יותר. מצוות הסוכה מכריזה שאנשים אלו שוגים בדרכם: ישיבת ארץ ישראל יקרה לנו יותר מכל נוחות זמנית!
מתוך עלון באהבה ובאמונה