אם רוצים להבין קצת איך הצליח הרשב"י להעמיק ולכתוב חידושים שהם מדהימים גם היום, אלפיים שנה אחרי כתיבתם? איך הצליח האר"י ללמד תורה כל כך עמוקה ורחבה בתקופה כל כך קצרה, פחות מעשרים חודש? איך יש לדבריהם חיוניות כל כך גדולה מאות ואלפי שנים אחרי פטירתם?
נצטרך להיכנס מעט לעצם הנושאים שבהם עוסקת הקבלה. אבל לפני כל זה יש לי לספר לכם סיפור שהוא כמעט אישי. זה סיפור משפחתי. סיפור על סבא שלי. והוא יכול לתת תשובה מסוימת ומעט מושג על החכמה הזאת שנקראת קבלה.
סבא גדל כבן לאחת המשפחות העשירות בבגדאד, וכדרך המשפחות העשירות הוא נשלח ללמוד באוניברסיטה טובה באנגליה. הכל הלך לפי התוכניות של ההורים עד שבאחת החופשות שבהם הוא היה בבגדאד, נכנס הבחור לבית המדרש ומצא את עצמו נדהם. קוראים לזה "הארה". האירה אצלו "נקודת האמת". הוא נדהם מגדולתו של ארון הספרים בבית המדרש. הוא ראה מאות ואלפי ספרי יהדות מסודרים בארון. הוא ראה עשרות לומדים יושבים ומעיינים בספרים כדוגמתם ושקועים בלימוד ובעיון בתוכם.
"מה אלה?" הוא שאל את אחד הלומדים. "כולם עותק של ספר אחד או ספרים שונים?"
"ספרים שונים ברובם!!" ענה הנשאל "אלה הספרים שלך" הוא הוסיף בחיוך.
"כולם שלי" הרהר הבחור הצעיר שלבסוף היה סבי "ואני לומד את שקספיר?"
"אני לא יודע מה כתב סבא שלי, מה החכמה של העם שלי, ואני רועה בשדות זרים?" הוא החליט להציץ בספרים הללו. זמנו היה פנוי, ישב בבית המדרש והחל לקרוא באחד מהם. זה דיבר אליו. זה היה מעניין. הוא מצא אוצר ליד ביתו בעוד כשהוא נודד מרחק של אלפי אלפי מילים.
זו הייתה תחילתה של דרך ארוכה ולא קלה כלל וכלל. מאותו יום הוא החל להתפתח למי שברבות הימים יהיה ראש המקובלים של ירושלים. מאותו היום עד יום פטירתו הוא היה מקושר לא רק לספרי היהדות והקבלה אלא לחיים שלה. לחכמת החיים שלה. לאנשים שכתבו אותה. הוא עלה לירושלים להגשים בעצמו את מה שהוא למד. במהלך חייו הוא חיבר ספרים כפירוש על ספר "עץ חיים" –ספר היסוד בתורתו של האר"י ז"ל ומאז ועד היום לומדים בספר זה אלה שעוסקים בקבלה.
גיסו הרה"ג יהודא צדקה זצ"ל היה ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים העתיקה הוא סיפר עליו סיפור מופלא. הוא סיפר כי בתחילת התשובה שלו המשפחה לא כל כך אהבה את הרעיון שהבן המוכשר יעזוב את הלימודים באוניברסיטה למען לימודי הדת. זה נראה להם נסיגה. הביזנס של המשפחה נראה להם הרבה יותר מתאים לבחור המוכשר.
למרות כל הקשיים דבק הבחור בלימודיו החדשים וזה לא היה פשוט כלל וכלל. מה שחשוב לעניין שלנו הוא שבתקופה ההיא הוא הספיק במשך שנתיים ללמוד את כל הגמרא כולה, כל ספרי הפוסקים, כל הזוהר וכתבי האר"י!!
כשסיפרו על כך לבעל ה"בן איש חי" רבי יוסף חיים ראש חכמי בבל הוא חשב שיש בזה הגזמה גדולה. עד שהוא לא בחן בעצמו את התלמיד החדש הוא לא האמין לסיפור המעשה. וזה באמת פלא. אנשים לומדים לפעמים את כל הגמרא כולה, כל ספרי הפוסקים, הזוהר וכל כתבי האר"י במשך ארבעים שנה ולא מספיקים. ואיך אפשר לבעל תשובה ללמוד כל כך הרבה במשך שנתיים?
התשובה לכך היא קבלה!
יש מי שנותן. אם אתה מקושר אתה ראוי ואתה פתוח –אתה מקבל!! כשאינך אטום –אתה מקבל. כשאתה מקבל - אתה מקבל לפי היכולת של הנותן. וכשהנותן לא מוגבל במה שהוא יכול לתת. אתה יכול לקבל ולקבל, כמעט בלי גבול.
זה היסוד לכל הדיבור על "קבלה" – יכולת הקבלה - ענוה. "קבלה" לא הולכת עם גאווה. עם תחושה של "אני". עם גסות רוח. עם כעס. זה לא הולך.
בחן את עצמך
מי שרוצה לבחון את עצמו אם הוא מתאים לשמוע שיחה על קבלה יבחן את עצמו בבית. אם אחרי לימוד קצר של קבלה הוא מדבר לאשתולחברולילדיו יותר יפה - זה בשבילו. אם האשה ששמעה שיעור תורה תתייחס יותר באורך רוח לבעלהלילדים שלה –זה בשבילה.
אבל אם אחרי שמישהו ישמע את השיעור הוא ילך ויספר לחברים: "אני לומד קבלה!" חבל לו על הזמן. הוא צריך לחזור לספר היסוד שכתב הרמח"ל - "מסילת ישרים". (רמח"ל – רבי משה חיים לוצאטו ז"ל. אחד מגדולי המקובלים. חי לפני כמאתיים שנה).
איך אתה יודע אם אתה "כלי" שיכול לקבל או לא?
אחת התכונות היותר יסודיות של הכלי היא הרצון להתמלא. כשאדם לומד נכון הוא לא מרגיש מלא. הוא מרגיש שמח. באופן פלאי הוא הוא למד והוא מרגיש ריק. הוא מרגיש יותר ויותר רצון להתמלא. אם כך אתה מרגיש – אתה בדרך הנכונה. אבל מי שלומד ומרגיש שהוא כבר מלא ויודע – הוא צריך לחזור לתחילת המסלול.
סיפור האשה השונמית
כולנו מכירים את סיפורה של האשה השונמית. זאת שבאה אל אלישע הנביא וסיפרה שהולכים לקחת את שני ילדיה לעבדים בגלל חוב שלא שולם.
"ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר: עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'. והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים: ויאמר אליה אלישע: מה אעשה לך? הגידי לי מה יש לך בבית? ותאמר: אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן: ויאמר: לכי שאלי לך כלים מן החוץ, מאת כל שכניך, כלים רקים אל תמעיטי: ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך, ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי:
ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה, הם מגשים אליה והיא מוצקת: ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי. ויעמד השמן: ותבא ותגד לאיש האלהים, ויאמר: לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך, ואת ובניך תחיי בנותר".
"מה יש לך בבית?" שאל אלישע
"כלום, אסוך שמן" ענתה האשה "מעט מאוד. רק קצת בשביל לסוך ממנו"
"אז תכיני הרבה כלים ריקים, השאילי מהשכנים" אמר הנביא "סיגרי את הבית בעדך ובעד בניך. ותתחילי למלא את הכלים הריקים. והמלא תסיעי".
כך עשתה האשה ומילאה כלים על גבי כלים מאותו אסוך שמן. הכלים המלאים שמן הצטברו בערימה אחת, והכלים הריקים התמלאו כולם מאותו אסוך שמן. "תן עוד כלי" אמרה האשה לבנה.
"אין עוד כלים!!" קרא הבן.
"ויעמוד השמן!!"
כמה כלים היו שם?
איננו יודעים. מן הסתם היו הרבה. היא לקחה כלים מכל שכניה ושכנותיה. נאמר שהיו אלף כלים ואחר כך עמד השמן. לכולנו ברור שאם היו עוד מאה כלים, גם הם היו מתמלאים מאותו אסוך שמן. רק בגלל שלא היו יותר כלים נעצר השמן. מסקנה = הברכה של הנביא הייתה צריכה לחול על "חפץ" מתוך הבית. אותה ברכה צריכה כלי לחול עליו. וכשאין יותר כלים –גם הברכה נעצרת "ויעמוד השמן".
זה דבר רע?
לא ולא! כי אם ברכת השמן לא היתה "מתחשבת" בכלים. הייתה נוצרת הצפה מסוכנת של שמן בכל הבית ובכל השכונה, והנזק שהיה נגרם לאשה ולכל שכניה היה רב מהברכה. חסד עשה איתנו הבורא שנותן את האורות לפי הכלים שיש למקבלים. והשותפות שלנו בכל העניין הוא ליצור את הכלים הראויים לאורות המצופים.
הסכנה היותר גדולה בלימוד קבלה היא שהאור המושפע על האדם יהיה יותר גדול מיכולת הקבלה שלו.
"והיה אומר לנו האר"י ז"ל שכשאני בא לדבר עימכם דיברי תורה מיד נשפעים עלי שפע של דברים להגיד לכם ואני מחפש איזה פתח קטן לומר דברים שאתם יכולים לשמוע".
שאם יתנו לאדם לשתות מים מתוך חבית גדולה גם ישפכו המים וגם תרטב החולצה ואולי גם השותה ישתנק. על כן עושים פתח קטן שבעדו יכול האדם לקבל לפי מידתו.
ולכן במתן תורה כשה' נתן תורה נאמר שם "כל ה' בכח" שואלים חכמינו? איזה כח? כוח של ה'. מי יכול לעמוד בפניו. אם רק מעלות החום של השמש עולות בעשר מעלות כולנו מתעלפים בחום ועולם יהרס. ואם ה' יביא את מלוא כוחו מי יעמוד?
אלא מהו הכוח הגדול של ה'?
כל אחד לפי כוחו. וזהו סוד הצימצום. יכולת הצימצום היא זאת המאפשרת לנו לקלוט את המושגים האלקיים לפי מידת הכלי. זה משמעות המלים "וירד ה' על הר סיני". - "וירד" = צימצום.
בשבוע הבא יתקיימו בצפת שני ימי עיון על קבלה שבשיאם נעלה למירון להדלקה בקבר הרשב"י בחצות לילה עם הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א. בימי העיון הללו נשתדל להכין כלים מתאימים לקלוט משהו מהאורות שיאירו בל"ג בעומר במירון. שנהיה כלים ראויים לקבלה. פרטים על ימי העיון הללו: www.kabala.org.il