"עליתי עם מטפל לחדר שהייתה בו ילדה בת 8 בתוך הארון, שהיה צריך לשכנע אותה לצאת מתוכו כי צריך ללכת ללויה של אמא ואבא", מספר ערן צימרין, נשיא ומנכ"ל אל"י - ארגון להגנת הילד, על הסיטואציות הבלתי נתפשות בהן פגש בבתי המלון של המפונים מעוטף עזה.
בשיחה עם "חדשות כיפה" שיתף בעשייה של הארגון לטובת הילדים והצעירים שחוו טראומה איומה, סיפר על המקרים המורכבים אותם פגשו המטפלים של הארגון ועל העשייה שנמשכת גם חודשיים לתוך המלחמה.
נשיא ומנכ"ל אל"י, ערן צימרין צילום: ראובן קפוצ'נסקי
"הייתה הרבה אי וודאות, ראינו את האנשים מקבלים בשורות"
"בתשיעי באוקטובר בבוקר כבר נסענו לבתי המלון. אף אחד לא דיבר איתנו, הסביר לנו, לא קיבלנו אישור מאף אחד למעט מהתורמים אליהם התקשרתי, לבקש להשתמש בכספם. כשהגעתי למלון עין גדי, התיישבנו בלובי על הספות וחיכינו לראות מה קורה. גם אנחנו היינו בסוג של הלם. בהתחלה פשוט ישבנו לבד - ואז הבנו שכולם יצאו ללוויות".
צימרין תאר את הימים הראשונים: "הייתה הרבה אי וודאות, ראינו את האנשים מקבלים בשורות - רעות וגם טובות", סיפר. "הייתה אישה שהייתה בטוחה שהבן שלה נהרג, ופתאום היא ראתה אותו בווידאו בטלפון, וגילתה שהוא פשוט נתקע באירופה וכך לא הגיע לקיבוץ. אנשים פשוט נופלים פיזית".
המטפלים בבתי המלון צילום: אל"י
"בן שנתיים שבמשך 3 שבועות לא הסכים להוריד נעליים"
"המטפלים נשארו לישון שם, ואני ניהלתי מתוך בית המלון את התור לפגישה עם המטפל. לא היו חדרי טיפול, לא היה סטינג עם דלת סגורה ושקט. הם ישבו בפינות של הלובי, בדשא בחוץ. ולחילופין שלחו אותנו לכל מיני חדרים בהם היו משפחות שלא ירדו, אבל נאמר לנו שהן זקוקות לנו".
"היה ילד בן שנתיים שבמשך שלושת השבועות בהם הייתי בבית המלון, לא הסכים להוריד נעליים, גם כשהלך לישון, גם במקלחת. למקרה שהוא פתאום יצטרך לרוץ. זה סיטואציה שאי אפשר לחשוב עליה". עוד סיפר, "בשבוע הראשון עליתי עם מטפל לחדר שהייתה בו ילדה בת 8 בתוך הארון, שהיה צריך לשכנע אותה לצאת מתוך הארון, כי צריך ללכת ללויה של אמא ואבא בעוד שעתיים. לא היה אף בן משפחה שם להחזיק אותה".
"הייתה מישהי שאיבדה בני משפחה אבל ישבה ובכתה רק על החתולים"
בשבועות הראשונים, כיצד נראתה העבודה הטיפולית שלכם בבית המלון?
"היה צריך הסביר לאנשים למה הם מרגישים את מה שהם מרגישים. לדוגמא, הייתה מישהי שאיבדה בני משפחה אבל ישבה ובכתה רק על החתולים, והיה צריך לעבור איתה תהליך על מנת להגיע להבנה שהיא בוכה על בני המשפחה, דרך החתולים", שיתף נשיא אל"י. "הייתה מישהי נוספת שבכתה על הציורים שלה שהושמדו בשרפה, וזה הדבר היחיד שהיה לה בראש. אישה אחרת בכלל לא הבינה למה היא בבית המלון, הרי לא נפגעה כמו אנשים אחרים. היה צריך לעשות להם סדר".
"טיפולים התקיימו בדשא ובלובי" צילום: אל"י
צימרין סיפר גם על האתגרים: "כאשר מטפלים יש תנאים בסיסיים לטיפול - למשל בגמר טיפול אדם צריך מקום בטוח לחזור אליו, וזה לא היה. דבר נוסף שצריך בטיפול, זה שלאנשים יהיה מה לעשות, אבל לא היה להם. גם הילדים שחשבו אולי ללכת לבריכה - לא היה להם בגדי ים, הרי הם עזבו בחוסר כל".
"ניסינו להחזיר לאנשים את יכולת התפקוד הבסיסית: לאכול, ולשתות, לנסות לישון"
"הטיפול שלנו התחלק לשני חלקים - החלק הראשון, של שלושת השבועות הראשונים, היה לנסות להחזיר לאנשים את יכולת התפקוד הבסיסית", אמר. "שתהיה להם היכולת לאכול, לשתות, לתקשר עם הסביבה, לנסות לישון. הייתה לוחמת מג"ב שהייתה בממ"ד המון שעות, ויותר משבועיים לאחר האירוע הייתה בהלם מוחלט ברמה שלא הייתה מסוגלת לאכול ולשתות, והיה צריך להחזיר לה את היכולת המאוד בסיסית הזאת. אני לא מדבר אפילו על לתקשר".
איך נראית העשייה שלכם כיום, לאחר השבועות הטראומטיים הראשונים?
"היינו בבתי המלון לבד, רק אל"י", מזכיר צימרין את החודש הראשון של המלחמה. "אמנם היו פה ושם מתנדבים שהגיעו, והגיעו נציגים של משרד הרווחה ומשרד הבריאות, אבל זה לא היה קבוע. אבל לאחר שלושה שבועות משרד הבריאות החל לשלוח מטפלים בשכר. גם הנפגעים עצמם התחילו להתפזר. אנחנו החלטנו לבחור לעצמנו כ-100 מקרים מבתי המלון בהם אנחנו ממשיכים לטפל בטווח ארוך, בעיקר בילדים צעירים. ככל שנצליח לגייס יותר תרומות נוכל להוסיף יותר טיפולים".
מטפלי אל"י בבתי המלון צילום: אל"י
כיצד מתמודדים המטפלים עצמם עם הסיפורים הקשים?
"המטפלים שלנו באל"י תמיד מתמודדים עם דברים שלא ניתן להעלות על הדעת, מקרים קשים בצורה מחרידה. על מנת שבן אדם יוכל להמשיך לקיים את חייו, מטפל לא רשאי לעבוד במקרים האלו יותר מחצי משרה, בנוסף המטפלים עובדים עם צוות שנפגש כל שבוע, והם מדברים על הכל ומשתפים חוויות. מלבד זאת, לכל מטפל יש מטפל קבוע משלו".
נזכיר כי מדובר בארגון שגם בעשייה השוטפת שלו פוגש מקרים מורכבים וקשים במיוחד: אל"י הוא הגוף הראשון בעולם מאז 1979 שמטפל באלימות במשפחה, עובד עם ילדים שנפגעו מאלימות פיזית, מינית, נפשית או הזנחה. "המטרה שלנו היא לשמור על התא המשפחתי ככל האפשר ולשמור על מוגנות מלאה לילד". בנוסף לכך מטופלים הארגון כלל בני המשפחה, אחים, הורים, סבים וסבתות.
"אנחנו מגיעים ל-80 אחוזי הצלחה של תא משפחתי שמצליח לחזור לתפקוד"
"אנחנו מגיעים ל-80 אחוזי הצלחה של תא משפחתי שמצליח לחזור לתפקוד נורמאלי תקין לחלוטין. פתחנו מומחיות לעבודה עם מגזרים שונים - בין השאר חרדים, ערבים, עולים חדשים, חיילים ועוד", סיפר המנכ"ל על העשייה השגרתית של אל"י. "בנוסף, יש לנו מחלקה מאוד משמעותית של מניעה והסברה, שכוללת בעיקר הצגות לילדים. ב2023 הגענו לכמעט 100 אלף ילדים שצפו בהצגות. מלבד זאת המחלקה מעבירה הרצאות לרופאים, שוטרים, שופטים ואנשי מקצוע שבאים במגע עם האוכלוסייה בה אנו מטפילם. יש לנו גם מרכז הכשרה למטפלים מהענף כולו". הפניות מגיעות לארגון במגוון דרכים - דרך הקו החם, דרך צוותים חינוכיים בעקבות ההצגות, בתי המשפט, והרווחות בערים השונות".
לסיום, חשוב לצימרין להעביר מסר לאנשים וילדים שמתמודדים עם מצוקה נפשית, או אלימות במשפחה."אני קורא לכם להתקשר אלינו, *6935, להתקשר ולדבר. ואם לא - למצוא אדם שאתם סומכים עליו ולדבר ולשתף אותו. העיקר לא לשמור לבד בבטן".
לתרומה לאל"י - לחצו כאן