לקראת תשעה באב: מדינת ישראל סוערת בחצי השנה האחרונה בעקבות הרפורמה המשפטית, ויש כאלה המשווים את המשבר החברתי דהיום לתקופות אחרות בהיסטוריה של מדינת ישראל כמו הסכמי אוסלו ותכנית ההתנתקות. שוחחנו עם קובי בורנשטיין, מנהל התוכן של מרכז מורשת גוש קטיף ומנחה קבוצות קונפליקט בשיח שלום, ומי שהיה פעיל במאבק נגד הגירוש, על המצב והפתרונות.
-
עוד באותו נושאלא לסרבנות: מרים פרץ חושפת סיפור מרגש על בנה בימי הגירוש
24/07/23 16:24
הכעס והתסכול: האפליה בין המחאות והשימוש בחיילי צה"ל
"הלב שלי חצוי לשניים. חצי לב אחד ממש ברמת כעס ותסכול מול מה שקורה עכשיו, וחצי שני מבין את המחאה וחושב מה צריך לעשות כדי להתרומם מעליה אל חברה ישראלית מתוקנת יותר", פותח בורנשטיין וניכר כי הוא מדבר מתוך כאב אישי גדול. "אני כועס ומתוסכל משתי סיבות עיקריות: האפליה בין המחאה הנוכחית למחאה נגד הגירוש, והשימוש הפסול בחיילי צה"ל".
קובי בורנשטיין | צילום: כיפה
המחאה נגד הרפורמה | צילום: Avshalom Sassoni/Flash90
החליט שבנו יתגייס בלי קשר לגירוש
לדבריו בורנשטיין, אי אפשר להתכחש להבדלים הברורים בין מחאת 2005 למחאת 2023. "בהתייחסות של מערכת השיפוטית, של המערכת תקשורתית. האפליה והאיפה ואיפה כבר ממש בוטות, כולם רואים את הידיים הרכות שמופעלות נגדה. רק שתבין, יש ועדת חקירה ממלכתית שקבעה שמחאת גוש קטיף הייתה דוגמה לאזרחות מופתית ללא אלימות משמעותית. בעיניי זה מראה לציבור המוחה: הנה, יש דברים שאתם לא רואים. אתם עיוורים".
הדבר השני, והחמור יותר בעיניי בורנשטיין, הוא השימוש בחיילי צה"ל. לטענתו, בזמן הגירוש הוא התלבט האם להכנס אל ארגוני המחאה: "אמרתי לעצמי מה אתה צריך את הדבר המטורף הזה, מי יודע אולי אתה יוצא פה למלחמת אחים". לדבריו, מה שהכריע את הכף הייתה ההחלטה שלו שבנו יתגייס - בלי קשר לגירוש. "ככה יצאתי למאבק, וכך גם כל החברים שלי, כשצה"ל מחוץ לתמונה. תבין, אנחנו היינו בעימות חזיתי מול חיילים, לא משהו ערטילאי. גם ביום שאחרי, מגוש קטיף יצאה תנועה שקוראים לה 'מרימים את הדגל'. לא קרענו את החבל, התעקשנו לשמר את הברית".
חיילי צה"ל בפינוי גוש קטיף | צילום: MARK NEYMAN, לעמ
התיקון: "אי אפשר לזלזל במחאה, צריכים להגיע להסכמה לאומית רחבה"
ולמרות כל הכאב והתסכול, מסביר בורנשטיין, חייבים להתעלות ולפתוח בדיאלוג. "דווקא אחרי גוש קטיף הבנו כמה מסובך לבנות מדינה במחלוקת. אי אפשר לזלזל במחאה הזו, עם כל הכעס שיש לי. צריכים להגיע להסכמה לאומית רחבה על המושג הזה של בניית ישראליות. זה הלקח שלי מגוש קטיף: חייבים לבנות הסכמה לאומית רחבה. אחרי הגירוש שאלנו אותנו 'מה רציתם? הייתה הכרעה בכנסת'. לא הכל פורמלי, דמוקרטיה זו מהות ובמהות צריך הסכמה לאומית רחבה. זה עובד גם לצד שלנו: למרות שאנחנו יכולים לחוקק אנחנו נתאפק".
לדברי הקואליציה הם ניסו את דרך ההידברות.
"כך הקב"ה יצר את המציאות: אנחנו יחד עם אנשים טובים, ציונים ויהודים, שחושבים אחרת מאיתנו. לא הצלחנו לשכנע אותם בצדקת דרכנו. זו התורה שהדור שלנו יצטרך לעבוד עליה, וזו עבודה קשה. עבודה קשה שכולנו צריכים להתגייס אליה. ההסכמה הזו היא לא פוליטיקה".
"אני מרגיש שקבוצה מצליחה לעשות משהו אחרי 8-10 מפגשים, מתחילים להבין אחד את השני"
בורנשטיין מספר על החווייה שלו בתור מנחה קבוצות ואומר כי המצב קשה מאוד בעם. "אנחנו במצב כל כך גרוע שאין שפה משותפת, הצדדים לא מבינים את הערכים, הטיעונים והכאבים של השני. יש אחריות על כל אחד לנסות לבדוק אם עצמו אם הוא יודע להגיד בצורה מכבדת את הטיעונים של השני. מה כואב לו, מה הערכים שלו, מה חשוב לו".
בעינייך מעגלי השיח יכולים להביא לפתרון?
"זו עבודה קשה, לא מפגש אחד ולא שניים. אני מרגיש שקבוצה מצליחה לעשות משהו אחרי 8-10 מפגשים, מתחילים להבין אחד את השני. אם היינו משקיעים עכשיו במאה מעגלי שיח של מנהיגות - תוך שנה היינו במקום אחר". בורנשטיין מבהיר כי בתי המשפט לא עומדים במשימתם. "אני חלילה לא אומר שלא צריך ביקורת על הממשלה, ודאי שצריך - רק שבית המשפט לא עושה את זה נאמנה. הערכים שלו לא מבטאים את יחסי הכוחות מבחינה ערכית".
לדבריו, יש צורך בהקמת מוסד של בית נבחרים לצד הכנסת. "יש הצעה להקמת מוסד דומה לבית הלורדים, הצעה של הרב יעקב אריאל. בעיניי יש בה משהו חיובי מאוד: זה יכול להיות מוסד שיתן את התשובות לשאלות העמוקות שלנו. לדוגמא לתת בידיהם כוח וטו - רק עם 75% תמיכה יהיה ניתן לקדם חוקים. אנחנו חייבים להפסיק להתכנס לפצעים, לצאת לדרך חדשה".