כותרת זעירה בשולי אחד העיתונים היומיים בשבוע שעבר, סיפרה על צעיר מאשדוד ששאל את שכנו באישון ליל: "בשעה כזו חוזרים הביתה?". בתגובה, שלף הלה סכין ודקר את הצעיר למוות. בחלק מהעיתונים, לא זכתה הידיעה אפילו לאזכור שולי. מעשה זה, כמו מאות מקרים כמותו המתרחשים בכל שנה, המחיש לנו פעם נוספת עד כמה הפכו חיי אדם קלים בעיני החברה המודרנית.
פרשת בראשית, שפותחת את התורה, נועדה לתת לנו תזכורת שנתית נוספת לחובת האדם לחדד כל העת את מודעותו ורגישותו לחיי אדם, כל אדם. לצד התיאור, רב ההדר והשגב, של בריאת האדם בצלם אלוקים, חושפת הפרשה את יצר לב האדם, שרע הוא מנעוריו, במלוא מערומיו, תרתי משמע. אך נבראו אדם הראשון וחוה אשתו, וכבר חטאו ב"חטא הקדמון" וגורשו מגן עדן. גם ה"תפוח", הילדים הראשונים, כך מסתבר, לא נפלו רחוק מן העץ. שני אחים יחידים בעולם, קין והבל, נגלים לעינינו בתחילה כאנשים נורמטיביים. האחד, קין, ששם בוראו קרוי עליו ("קניתי איש את ה' " – בראשית ד, א), עוסק בעבודת האדמה, ומשנהו, הבל, רועה צאן. לכאורה אידיליה בהתגשמותה: שתי דמויות שעוסקות ביישובו של עולם, ואף מפעילות רוחנית אינם מושכים ידיהם: "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן". דא עקא, שהקב"ה מקבל את מנחת הבל, ואינו שועה למנחת קין. מכאן ואילך מתחילה הנפילה הגדולה: "ויחר לקין מאד ויפלו פניו. ויאמר ה' אל קין: למה חרה לך, ולמה נפלו פניך. הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו". לא עוברים ימים רבים, וקין קם על אחיו להרגו.
הרצח הראשון בהיסטוריה, מלחמת אחים שסופה אלימות אכזרית, פראית, מתואר במלים קצרות, חסכניות, המגלות טפח ומסתירות טפחיים: "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר ה' אל קין: אי הבל אחיך? ויאמר: לא ידעתי, השומר אחי אנוכי? ויאמר: מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה".
הכתוב אמנם מעיד שלמעשה הרצח קדמה אמירה, "ויאמר קין אל הבל אחיו", אך לא מתאר את תוכנה, וגם קול הנרצח, קולו של הבל, אינו נשמע. חלק מהפרשנים מפרשים שבכוונה תחילה העלימה תורה את הדברים, שכן הייתה זו עילה בעלמא לרוצח קין לכרות את המלכודת לאחיו הבל, ופירוט תוכן השיחה היה מעמעם את משמעות הרצח שבא אחריה. אפשר שכדרכם של עבריינים, ביקש גם קין לתלות את סיבת הרצח בנרצח ("הוא קינטר אותי תחילה", "פעלתי מתוך הגנה עצמית", "פעלתי מתוך דחף לאו בר כיבוש, מתוך אי שפיות זמנית לאחר שה' דחה מנחתי", וכיוצא באלה תירוצים), בחפשו צידוק למעשהו. בהשמיטה את תוכן הדברים, מבהירה לנו תורה שאין ולא יכול להיות צידוק כלשהו למעשה רצח.
את שסתמו המקראות, ניסו חז"ל להשלים במדרשם. דו השיח הסתום במקרא מפורט במדרש (בראשית רבה כב) כויכוח על שליטה כלכלית בעולם: "על מה היו מדיינים? אמרו בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל את המיטלטלין. זה אמר: הארץ שאתה עומד עליה – שלי היא! וזה אמר: מה שאתה לובש, שלי הוא! זה אומר: חלוץ בגדיך, וזה אומר: פְּרַח מעל האדמה, ששלי היא. מתוך כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו'".
לפי דעה אחרת, הסכסוך היה סכסוך על רקע דתי: "ר' יוסי דסיכנין בשם ריש לריש אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המיטלטלין. ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר: 'בתחומי בית המקדש נבנה', וזה אומר 'בתחומי בית המקדש נבנה', שנאמר 'ויהי בהיותם בשדה' ואין שדה אלא בית המקדש, כמו שנאמר 'ציון שדה תחרש', ומתוך כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו'.
דעה נוספת במדרש תולה את הסכסוך על רקע מיני: "יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה [=נפטרה], ועל מה היו מדיינין? אמר רב הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי. ומתוך כך 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו' ".
הרי לנו בזעיר אנפין תולדות עילות רוב מעשי הרצח בעולם: סכסוך ממוני, מחלוקת דתית, תחרות על לבן של נשים. פרשת בראשית נעה מראשיתה בין השמים, שלה' המה, לבין הארץ, שניתנה על ידו לבני האדם, שלא ישכחו את ערך החיים, וישביתו מתוכם את חרב הרצח המונפת בעולם. קול דמי אחינו צועק אלינו, ברואי בצלם אלוקים, מן האדמה, שיילחמו בחרב זו ויכריתוה מן הארץ.