שאלה:
שביתת הנהגים – האם נכון לשבות תוך גרימת נזק לכלל הציבור (יצירת פקקי תנועה) אף שהדבר ייתכן במסגרת החוק, מה היחס שצריך להיות כלפי החוק שעה שהוא אינו עולה בקנה אחד עם המוסר – לכאורה, יתכנו פנים לכאן ולכאן שכן אחד יכול לחשוב שהחוק לא מוסרי בעליי במקום שהשני יחשוב שכן הוא ולהיפך.
תשובה:
א. "פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום "…כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים" (בבא מציעא י"א) אפילו חתם על חוזה (שו"ת נו"ב מהדו"ק ל), ואף בגלל גובה השכירות(פ"ת חו"מ של"ג דם סמ"ע). אמנם יש אומרים שיש לו חוב מוסרי לקיים את החוזה (נ"י פרק השואל), אבל יש אומרים שאין עליו אפילו חוב מוסרי, מפני שהתורה התייחסה אליו כאל עני ואין לו לוותר על זכותו (ט"ז חו"מ קסט שם מגרש"ל), וכן מותר לו להפסיק עבודתו כדי לקבל משכורת גבוהה במקום אחר.
ב. אבל בדבר האבד אינו רשאי לחזור בו (שו"ע חו"מ שלג ה), כלומר אם הפסקתו גורמת נזקים והפסדים, או שהוא ישלם מכיסו. בימינו כמעט בכל שביתה יש הפסדים.
ג. ומה שאמרנו שיכול לחזור בו כדי להפסיק עבודתו, אבל לא כדי להטיב תנאיו באותו מקום עבודה , וכל זמן שהוא לא חזר בו, ידו כיד בעל הבית (בבא מציעא י"א) התורה רק מעניקה זכות לנתק את קשר השכירות, אבל הפסקת עבודה למען הטבת תנאי שכר, היא הפרת חובת הפועל שלא להתבטל ממלאכתו אלא בהסכמת המעביד, והרי בנדון שלנו אינו מתכוון לנתק קשר השכירות, אלא אדרבה להמשיך לאחר שיקוימו תביעותיו והרי כל עוד הוא נמצא ביחסי שכירות עם מעבידו, חייב הוא למלא את חובתו העיקרית – לעבוד.
ד. אומנם מותר לפועלים להתאגד כאיגודים מקצועיים (בבא בתרא ח' ב'). לאיגוד המקצועי יש תוקף על פי ההלכה והוא יכול גם לקבוע תנאים שונים עם המעבידים כולל זכות השביתה. אך מסופר בגמרא על איגוד מקצועי שקבע תקנה, ורבא פסק שהיא אינה תקפה מפני שלא קבלה אישור של "אדם חשוב", כלומר תלמיד חכם שממונה על עניינים אלו. אכן תקנה יכולה להיות חוקית, אך להיות בלתי מוסרית, היא גם עלולה להזיק לצד שלישי שהוא מחוץ להסכם, כמו בנדון שלנו. לכן יש צורך באישור תלמיד חכם הממונה על ענייני עבודה כדי לאשר שהכל מוסרי.
ה. בזמנו הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן פסק ששביתות במפעלים ממלכתיים ושירותים ציבוריים אסורות בגלל 3 סיבות:
- עבירה על מצות ישוב הארץ
- פגיעה ביטחונית במדינה ע"י החלשת כלכלתה
- גרימת נזק לרבים
ו. אם כן מה הפתרון ?
עוד לפני קום המדינה הפנה הפועל המזרחי שאלה זו למרן הרב קוק, התשובה ניתנה בע"פ ונרשמה ע"י רבי שלמה זלמן שרגאי, ומרן הרב אישר את הסכום (קובץ נתינה).
הפתרון הנו בוררות חובה ,וזו הייתה תשובת הרב קוק באותם ימים:
שאלה:
שביתה לשמירת תנאי העבודה הקיימים במקרה שנותן העבודה רוצה להוריד את המחירים או להוסיף על שעות העבודה מותרת או אסורה? כמו כן שביתה לשם הטבת תנאי העבודה על ידי העלאת מחירים והורדת שעות העבודה מותרת או אסורה? ואם נניח ששביתות מעין אלו מותרות, מה דינם של מפירי השביתה, האם נחשבים הם כמסיגי גבול ומותר להורידם ממקום העבודה?
תשובה:
שביתה מותרת לשם כפיית נותן העבודה להיזקק לבית דין או לקיים פסק דין בקשר עם הסכסוך שמתפרץ, הן לשמירת תנאי העבודה והן להטבת תנאי העבודה.
כתוצאה מזה ברור, שבכל סכסוך מעין זה, צריכים הפועלים לתבוע את נותן העבודה לבית דין. אם נותן העבודה מסרב, זכותם של הפועלים לכוף את המסרב גם בהכרזת שביתה, אפילו מבלי הסכמה מיוחדת מבית דין להכרזת שביתה - לפי שיוצא מתוך שיטת הפוסקים האחרונים. כמובן שיש רשות לדרוש שסבסוד מעין זה לא יימסר לבי"ד רגיל אלא לבית דין מורחב ומורכב מרבנים מצוינים בגדלות התורה וידועים ובקיאים בשאלות החיים והעבודה. יש רשות גם לדרוש מסירת הסכסוך לבוררות של זבל"א, או תלמידי חכמים בקיאים בהלכה או גם בעלי בתים אם שני הצדדים מסכימים לכך.