עונש מוות

בארה"ב הוצא להורג טימותי מקוויי מבצע הפיגוע באוקלוהומה-סיטי בו נהרגו 168 בני אדם ומאות נפצעו. עונש המוות הפדראלי הקודם היה לפני 37 שנים. האם גזר-דין מוות הוא אמצעי טוב?
כן, זה דבר טוב. הרי בתורה יש גזר-דיו מוות. זה משמש הרתעה. הרמב"ם אומר שאי אפשר למלא את כל המדינה בשוטרים, ולכן צריך להרתיע. הרתעה צריכה להיות פרופורציונלית לחומרת החטא, תפוצת החטא, קלות ביצוע החטא והתלהטות היצרים שגורמת לחטא. לכן לחטא חמור כזה או אחר גזר-דין מוות הוא בהחלט לגיטימי. בתורה יש גזר-דין מוות, אלא שכדי לגזור גזר-דין מוות צריך סנהדרין, ואין לנו סנהדרין. אבל יש ב"שולחן ערוך" מה שנקרא הוראת-שעה. במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום בתור הוראת-שעה להוציא להורג, כמובא בתשובת הרשב"א. כמו למשל, משפט אייכמן. על כל פנים, בעם ישראל יש לזה מקום בתור הוראת-שעה.
הנימוק של הרתעה הוכח כלא נכון. מעולם לא אירע שרוצח חטף מישהו על מנת לרצוח אותו במדינה בה אין עונש מוות
זה לא משנה. תאכל'ס בשטח זה מרתיע. למען יראו וייראו צריך לדון למוות.
בשביל זה לאו דווקא צריך להרוג, אפשר לכלוא אותו בבידוד עד סוף ימיו
יכול להיות. גם זה מוזכר בהלכה. זה נקרא כיפה. כיפה סגורה לפעמים גרועה ממוות. בימינו, כשאין סנהדרין אפשר לפי השיקול להטיל גם עונש כיפה מדין הוראת-שעה. בכיפה יש חיים קשים, כגון שמאכילים אותו מעט, או לחילופין שנותנים לו לאכול הרבה. בקיצור, לא הורגים אותו, אבל "עושים לו את המוות" למען יראו וייראו. אם מדובר בגדרים שעל פי ההלכה צריך להוציא להורג – אין מה לדון, אבל כיוון שבימינו זו הוראת-שעה, יש מקום לשקול את הדרך הכי טובה של הוראת-שעה.
ואיך להוציא להורג, באופן הכי קל או באופן הכי קשה?
שתי הדרכים אפשריות. על פי התורה יש סוגים שונים של מיתות בית-דין, בדרגות קושי שונות. סקילה, לדוגמא, היא מיתה קשה. המיתה נקבעת בהתאם לחומרת החטא. מיתה קשה נועדה להרתיע. יש אנשים עם רצון לעשות דברים דומים שמיתה קלה לא מרתיעה אותם.
במדינות אירופה לא קיים גזר-דין מוות. אמנסטי והוואתיקן גינו את ההוצאה להורג…
לא בטוח שהם צודקים, כי, מה נעשה, חייבים להרתיע.
אבל יותר מאשר הרתעה, זה בעצם נקמה
יכול להיות. אבל מצד היהדות לא מדובר בנקמה אלא בהרתעה. כך אומר הרמב"ם במורה-נבוכים.
מהלך ההוצאה להורג מלווה בטקס, הכולל הטבות שונות לנידון למוות, כגון ארוחה אחרונה יקרה, מתן אפשרות לומר מילים אחרונות וכדומה. זה דבר טוב?
בהלכה כתוב לגבי מי שחייב מיתה "ברור לו מיתה קלה", כדי שלא יסבול. וגם נותנים לו לשתות יין, כדי להפיג את הפחד. משום שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". שוב, אם יש מקרים של הוראת-שעה, יכול להיות שצריך להתנהג באופן קשה יותר ולא לאפשר גם את זה. הכל לפי המקרה. יכול להיות שכל הדברים הללו אינם נקמה, אלא צורך חברתי קשה.
ומה לגבי הדיון התקשורתי אם כן או לא להקרין את ההוצאה להורג?
אני לא יודע. אם זה למען יראו וייראו, יתכן שאפשר. הרי כתוב שהנסקלים נתלים, אמנם לא לזמן רב, אבל בכל זאת מעלים ומורידים בחבל תליה למען יראו וייראו, כלומר – הרתעה. מי שיראה את זה לא יעיז בעצמו לעשות.
מה עמדתך באשר להטלת עונש מוות על מחבלים?
רבים אמרו שזה משמש הרתעה. וזה באמת הגיוני לומר כך. הרי אם כולאים מחבל הוא זוכה לתנאים טובים. הוא לומד באוניברסיטה בהתכתבות, משחק כדורגל. וכשהוא יוצא מהכלא, הוא שב לבצע פיגועים, וחבריו לומדים ממנו. בהרבה מדינות בעולם יש הוראות ברורות באשר למחבלים למיניהם, שלא להיכנס כלל לניסיון לשבות אותם. משום שלשבות מחבלים זה סיכון. שמעתי פעם, שהרב שאר ישוב הכהן אמר ברדיו שמי שבא להרוג הפקיר את דמו, ונקרא כפי שקוראים הפוסקים "גברא קטילא", כלומר הוא אדם מת. ברגע שנכנס לזה, הפקיר המחבל את דמו. לכן לא צריך לחשוש להרוג מחבלים.
אבל ארגוני הטרור עלולים להרוג בתגובה שבויים שלנו
זו שאלה כבדה. לכן לא צריך לקחת שבוי ואחר כך לירות בו בראש. על זה נשפט יורם שקולניק. לא אמרתי להרוג שבוי, אמרתי שכל האסטרטגיה של מלחמה נגד המחבלים היא שצריך לחסל אותם אותם ולא לקחת אותם שבי. אחרת זה גורם למו"מ עם מחבלים. אתה אומר שאם נהרוג את השבויים, הם יהרגו את השבויים שלנו. זה הפוך, בגלל שיש לנו שבויים הם חוטפים לנו חיילים כדי שיהיה מו"מ. אילו ההוראות של היחידות יהיו שזו מלחמת חורמה, וכשמחבל בא להרוג – הורגים אותו, ממילא לא תהיה להם סיבה לקחת שבויים. מה הם ידרשו תמורתם?