ראיתי את סרטו המטלטל של הרב ורדי, ולא בפעם הראשונה. שמחתי עד מאוד שעלה בידי להביאו למדרשה באוניברסיטת בר-אילן, בעזרתן הטובה של דבי גרוס מ"תהל" ויואלה רבינוביץ' מ"אמונה". בבוקר שלמחרת, שמעתי רחש בחש בין סטודנטיות צעירות שהתלבטו האם להשתתף בהקרנה ובדיון שהתפתח בעקבותיו והחלטתי לכתוב, לכתוב לתלמידות שלנו ולחברותיהן. חלקן הכריעו להימנע וחלקן הגיעו. הקהל הרב שישב באולם כלל מנעד של גילאים, גברים ונשים, ובכולם הסרט נגע. נגע ולהערכתי חולל תזוזה חיובית.
-
עוד באותו נושאראיתי את הסרט "עקרה" ולא הצלחתי להפסיק לבכות
26/07/22 12:47
הסרט עוסק בנושא כואב של פגיעה מינית על ידי בעל סמכות. תוך כדי הסרט היו חלקים שבהם אף אני התכווצתי לנוכח המחשבה שצופות בו בחורות צעירות מאוד חסרות בhטחון זוגי מאזן. לכן, מי שקשה לה- אין חובת צפייה. אבל אין לי ספק שכדאי ושרבה התועלת, מה גם שרובן חשופות לתכנים קשים בהרבה ללא כל תיווך.
מדובר בהפרה הכי חמורה של חובה מינימלית בין אדם לחברו
ניתן להתייחס לנושא מזוויות שונות, טיפוליות, משפטיות ועוד. אך, מכולם אני בוחרת רק זווית אחת: תורנית. המסגור של הערב בתוך כתלי בית המדרשה- היה חשוב וחידד את המסר החד לפיו החובה למגר את הנגע של פגיעות מיניות היא חובה תורנית ראשונה במעלה. התורה מצווה: "לא תלך רכיל בעמך" ומייד מוסיפה: "לא תעמוד על דם רעך", וכלשונו הברורה של בעל פתחי תשובה: "וראיתי להזכיר פה ע"ד אשר כל הספרי מוסר הרעישו את העולם על עון לה"ר =לשון הרע=, ואנכי מרעיש העולם להיפוך עון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושקו!" כל- כך פשוט וברור. נדע כולנו שלשון הרע לתועלת- מותר. מצווה לספר ולשמוע לשון הרע במקום שבכוחו למנוע עוול.
זאת ועוד, כאנשים דתיים אנו נוטים לעסוק ביחסים בין המינים על הציר של גדרי עריות וצניעות- גדרים שבין אדם למקום, ויש להרחיב את היריעה ולהבין שכאן הסיפור אחר לגמרי. כאן מדובר בהפרה הכי חמורה שיכולה להיות של חובה מינימלית שבין אדם לחברו, של "ואהבת" "ומה ששנוא עליך". ההקרנה השבוע היתה בבחינתי הגשמת חלום, שכן עם כניסתי לתפקיד, בערב הקורונה, חיפשתי הזדמנות להפיק כנס שיעסוק בחיבור של תורה ומניעת פגיעות.
כהמשך לאותו קו מחשבה, חלק משמעותי בערב היה שיח עם הרב מרדכי ורדי, יוצר הסרט, שסיפר שהסרט מושתת על שאלה הלכתית שנשאל הרב אלטינגר במאה ה19 אודות אישה עקרה שבעת היעדרות בעלה נאנסה ע"י נוכל בדמות "אליהו הנביא" שהבטיח לה פרי בטן אם תעשה כדברו. מעומק המצוקה שלה היא נאנסת, והרב הפוסק נדרש לשאלה האם מותר לבני הזוג להמשיך לחיות יחד לאור חוסר התנגדותה, ומה דינו של הuולד שהיא נושאית ברחמה.
הרב אלטינגר הביע בתשובתו עומק של צער והבנה של המצוקה ולבסוף הכריע להיתר בהתבסס על הבנה עמוקה, שהקדימה בהרבה את זמנו, לפיה ניצול של סמכות רוחנית מנטרל אפשרות התנגדות מצד הנפגעת. בהתאם, הדמות הרבנית המוצגת בסרט- דמות הדיין שמחפש דרך להתיר את האישה לבעלה- מוצגת באופן שיש בו שיקום וחיזוק האימון בעולם הרבני. ומעל לכל- האופן בו הרב ורדי עמד והסביר מדוע בחר סצנה כזאת או אחרת ומה הוביל אותו בעבודת היצירה לימד עד כמה רחבה ועמוקה הבנתו את התחום ואת נפש האדם.
ללא ספק, כולם נפגעים מהדמות הרוחנית הפוגעת, לא רק הנפגעת הישירה. לכולם נכון מסע חיים מורכב שנלווה לו אובדן אמון קשה. יחד עם זאת, לנוכח העובדה שרב מכהן יוצר סרט כזה (שאגב נקי וללא מגע) ועומד ומסביר איך הוא רואה את הדברים, תוך חשיפת התשובה מהמאה ה-19 משקם את האימון בקול התורה המושמע על ידי נושאיה. ואודה, מניסיון אישי של חברות בפורום תקנה, כי רבים הם הרבנים, ממנעד של שייכות קהילתית, החוברים יחד למטרה הדתית של טיפול ומניעת פגיעות. הרב ורדי חושף, לצד הקושי הנוראי, גם את הפנים הללו לקהל הרחב. מסקנה מיידית ומתבקשת- גם עבור תלמידותינו הצעירות- כדאי לראות את הסרט בהזדמנות הקרובה ולוודא שהסרט מוקרן לצד שיח, רצוי עם היוצר עצמו.
הרבנית ד"ר לאה ויזל היא ראש המדרשה של אוניברסיטת בר-אילן.