הציונות הדתית התפלגה לה לשתי מפלגות פוליטיות האחת ימינה שנותרה לבדה והשנייה היא הציונות הדתית שמתאחדת עם הבית היהודי. מאז הפיצול מקפיד סמוטריץ' לטעון כי הוא לא מוכן לקחת חלק ממפלגה שתזניח את ערכי הציונות הדתית לטובת עיסוק בכלכלה בלבד. וודאי שחשובים הערכים של ההתיישבות, שמירה על הרשויות בישראל, דת, זהות ועוד, אבל בציונות הדתית קיימת נטייה להתרחק כמו מאש בכל דבר הקשור בכסף.
לפני מספר חודשים הוצף ברחבי המגזר הדיון סביב רבנים שעובדים כמעט בהתנדבות מלאה, מבלי ציפייה לשלם להם. אבל לא רק אצל רבנים, רבים המחפשים עבודה במסגרת ציונית דתית עלולים להיתקל בהצעות שכר נמוכות, ותשלומים שמגיעים לרוב עם שוטף פלוס משהו. הדתיים גם לא ידועים כמי שמוציאים הרבה כסף, זה מתחיל מאירועי בילוי והופעות, כמה מהמגזר יסכימו להוציא יותר מ-150 שקלים על הופעה? במגזר הדתי ישנם גם הרבה חתונות ברוך ה' והרבה אורחים, רק שינסו לספר לחבריהם החילוניים שהם שמים בצ'ק 250 ש"ח. הסלידה מהעיסוק בכסף כל כך עמוק ונתפס עניין של חולין שנשכח שיש בתי דין רבניים שעוסקים בכסף, אבל מה פתאום שהתורה תעסוק בזה.
אבל אם נניח הכל בצד, זכותם של בני הציונות הדתית לנהוג בינם לבין עצמם בסלידה מסוימת לכל הקשור בכסף. אבל עם כל החומריות שבדבר על הציונות הדתית לזכור כי כסף הוא בסוף בסיס של עיקר חיינו החומריים, ולא נכון להקל בכך ראש. הציונות הדתית מדירה רגליה גם מזעקתם של אחרים בענייני כלכלה, מאוד בלט חסרונם כבר במחאה הכלכלית שב-2011. החשש כי העיסוק בכסף והרצון שתהיה יכולת לשכור דירה בכבוד, היא משאת נפשו של כל אדם. אבל שוב היה פחד בציבור הדתי מלהגיע, חלק בטענה כי המחאה תהיה מחאת שמאל. אלא שהמחאה הפכה להיות כזו רק כשהמוחים שהגיעו היו מאזור מסוים בארץ, הצטרפות של הדתיים למחאה הייתה משנה את פניה, גם התל אביבים לא היו נשארים אדישים לנכוחות הכיפות אם היו כאלו.
עשרה חודשים לקורונה ושוב הכיפות הסרוגות הניחו למחאה הכלכלית להיות מחאת שמאל, כל מה שההפגנות קיבלו יחס זה רק על כך שהם קיימות אך בתי הכנסת סגורים. ישנה כמעט כהות חושים של הציונות הדתית לכל דבר שהוא חומרי, שלא נדבר על עולם התרבות שמקבל כתף קרה מהציונות הדתית. ייתכן וחוסר ההזדהות נובע לא רק מהעיסוק בחול, אלא גם כי הציונות הדתית מצליחה להתחמק מהמשבר הכלכלי. בסוף מדובר במגזר שרבים ממנו עוסקים במקצועות חיוניים כמו מורים, אחיות, עובדים סוציאליים ואנשי הייטק שלא חוו משבר כלכלי. גם בעניין המגורים, זוגות צעירים מרגישים בנוח לוותר על חיים במטרופולין וחיים ביישובים דתיים ברחבי איו"ש ובחצי מחיר. אבל דווקא שומרי התורה צריכים לזכור שהמצווה שחוזרת הכי הרבה בתורה היא הדאגה לחלש בחברה.
יהדות היא מי שגוזרת מהמילה צדקה את השורש צדק, ולא מפרשת אותה לחסד, תמיכה ב-800 אלף אזרחים שאיבדו את פרנסתם היא לא דבר של מה בכך. כי המגזר יכול להשפיע רבות גם על הנושא הכלכלי, השאלה האם המגזר לא חוטא ב"אם זה לא ארץ ישראל זה לא מעניין". לא חייבים לתמוך בבנט, אבל אין ספק שאם יש משהו שהוא הוכיח זה שחובשי כיפה יכולים לגעת בציבור אם הם קשובים לבעיותיו. הפופולריות של בנט בסקרים, גם כשהוא לבדו, ואולי במיוחד, היא שבזמן שהיה באופוזיציה הוא הטה אוזן לבעיה האמתית בישראל. ארגון העצמאים "השולמנים" היה יכול להיות בקלות עוד ארגון שפונה למפלגות השמאל, לאחר אכזבה מתמשכת ממשלת הליכוד ב-12 שנים האחרונות. כרגע המשימה של הציבור בקידוש שם שמים בציבור הוא לסייע לו במשבר הכלכלי, והוא יבוא אחריו, ושוב נהיה המקף שבין הציוני לדתי. זה לא מוגזם להגיד שהנושא הכלכלי באמת דחוף יותר מההתיישבות, מערכת המשפט והדת, כל אלו לא יתקיימו אם לא יהיה כסף לאנשים ולמדינה. וכבר אמרו חכמינו אם אין קמח אין תורה.