סרטוני זוועה למיניהם אינם דבר חדש באינטרנט. סרטים המציגים עריפת ראשים בידי טרוריסטים מוסלמים, הוצאות להורג אכזריות וערימות של גופות ברחבי העולם, מסתובבים ברשת כבר שנים. אבל דווקא הסרטון שפורסם לאחרונה, ובו נראה העיתונאי ג'יימס פולי כשראשו נערף בידי איש דאע"ש, עורר במיוחד סערה וזעזוע. פולמוס שלם התפתח בנושא, בעיקר לאור ניסיונם של גופים מסוימים להסיר את הסרטון מהרשת, ולטעון שמי שצופה בו משתף פעולה עם התעמולה האיסלאמית. אפשר בהחלט להרים גבה ולתהות מה נשתנה סרטון זה מכל הסרטונים, והאם ראשו של עיתונאי מערבי יקר יותר מאלה של ערבים ואפריקאים למיניהם, שהתגלגלו עד כה ברשת ללא הפרעה. אבל אני רוצה להתייחס כאן לנקודה אחרת.
מעבר להקשר המסוים של הסרטון הזה, עולה השאלה האם בכלל רצוי לחשוף את עצמנו למחזות אלימות ומראות זוועה. קיימת טענה נפוצה לפיה מראות כאלה פוגמים בנפש, משחיתים את העדינות והרגישות, ומקהים את החושים. יש האומרים שעצם הצפייה ברצח אלים מהווה פגיעה בפרטיות של הנרצח, וחילול כבודו של רגע המוות במעין מציצנות פורנוגרפית.
ודאי שיש מן האמת בטענות אלה, בעיקר כשמדובר בילדים או צעירים שיכולים להיות מושפעים מהם קשות. מהי בדיוק מידת השפעתם של הדברים, זו שאלה לפסיכולוגים מומחים. אבל כנגד טענות אלה עומדות כמה טענות הפוכות, לפיהן דווקא רצוי להתבונן היטב באותן זוועות.
ראשית, עלינו לדעת ולהבין היטב מול מי אנחנו נלחמים. מה האיום שמייצג האויב שלנו. יש דברים שאי אפשר להבין בלי שרואים אותם בעיניים. אפשר לקרוא עד מחר תיאורים כתובים של רציחות ועריפות, אבל תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, וסרטון על אחת כמה וכמה. יש לאנשים נטיה לשאננות, לאמונה שעולמם הבטוח והמסודר אינו ניתן לערעור. לפעמים צריך זעזוע שיעיר את הציבור מתרדמתו, וימחיש לו היטב איזו סכנה נשקפת לפתחו.
שנית, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות רכרוכיים, "איש הירא ורך הלבב", שאינו יכול לראות חרב שלופה. משום מה התפתח בזמן האחרון, בעיקר בקרב הציבור הדתי, אידיאל לפיו גם הגברים צריכים להיות עדיני נפש, רכים וענוגים, שצריכים לשמור על עיניהם ממחזות העלולים לפגום בטהרתם. איני יודע אם זה אכן אידיאל, אבל מה שבטוח הוא שבמציאות בה אנו חיים, נחוצים לנו דווקא גברים קשוחים, אמיצים ואכזריים, שיכולים להסתכל לזוועות בעיניים בלי למצמץ. כל חייל שמשרת בצבא, וכל מתנדב או עובד בשירותי ההצלה, יכול להיחשף בכל יום למחזות מחרידים - ואוי לנו אם אותם אנשים יתחילו להקיא ולהתעלף בזירת האירוע ובשדה הקרב. על מנת לחשל את הנפש צריך להיחשף לפעמים גם למראות לא נעימים, ולהתגבר על הרתיעה הטבעית מהם. כוחם של ארגוני טרור נובע בדיוק מהיכולת לזעזע ולהפחיד באמצעים כאלה; התגובה המתבקשת של עם חפץ חיים היא להיות קשוח מספיק, לא להזדעזע ולא לפחד.
ושלישית, דווקא הכרת האלימות במלוא כיעורה, יכולה להביא את האדם להבין את חומרתה ואת משמעותה האמיתית. מי שלא ראה דם והרג מימיו, קל לו לתמוך במלחמות, בהשמדה, בהוצאות להורג וכדו'. על הנייר הלבן והחלק הכל נראה יפה. לפעמים בהחלט יש מקום לשימוש באלימות, ואפילו קשה, אבל לפני שמחליטים על כך צריך להבין מהי אלימות. לא מספיק לראות מטוסים ותותחים על המסך כדי להבין את משמעותה של מלחמה. דם, גופות, איברים כרותים - זו המשמעות האמיתית, ואסור לנו לטייח אותה ולהתעלם ממנה.
בשורה התחתונה, אני לא ממליץ עכשיו לכולם לרוץ ולצפות בסרטון העריפה או בדומיו. יש פה הרבה מקום להתלבטות ולשיקול דעת, שכל אחד צריך לעשות עם עצמו. אבל חשוב לקחת בחשבון גם את הגורמים הללו, ואת החשיבות של הכרת המציאות האלימה כפי שהיא, ופיתוח היכולת הנפשית להביט בה ללא רתיעה ולהתמודד איתה.
לאתר של משה רט www.mysterium.co.il