בעקבות כנס הרבנים שנערך בתחילת חודש טבת כנגד החקיקה המאסיבית בענייני דת ומדינה, ובעקבות מה שפורסם בשם הרב טאו על ההצבעה בפריימריז בבית היהודי ובעקבות סרטון שנערך על ידי אתר 'כיפה' "מה מתמודדי הבית היהודי חושבים על ישיבת הר המור" וכל התגובות על דברים אלו, אשמח לבאר כמה דברים כפי שהבנתי אני מרבותי שליט''א.
א. עניין ההתנגדות למפלגת 'הבית היהודי'. אתחיל בדוגמא: חברי ומתמודדי הבית היהודי שעולים להר הבית. כאשר הם עולים, הם לאו דווקא מדברים על החיבור הרוחני מצד הקב''ה אלא יותר על הזכות שיש לנו על המקום וזה החיבור שיש לעם ישראל לארצו. בקיצור, עיקר הבעיה לעניות דעתי, שלוקחים את הדת והופכים אותה לסיוע ללאומיות. דהיינו, לא מדברים על כך שכולם צריכים לשמור תורה ומצוות והשאיפה שתהיה מדינה על פי ההלכה ושהרבנות תקבע, לא בעניינים הפוליטיים, אלא בענייני הדת. בעניינים הפוליטיים ודאי שהרבנות לא צריכה להתערב. מדברים רק על הלאומיות והופכים את הדת לדבר שרק שומר עלינו מפני התבוללות וקובע לנו את הזיקה לארץ ישראל וללאומיות. טענה כזאת שהדת פה רק בשביל להוכיח שיש כזה דבר עם ישראל ופה המקום שלו, טענה שהדת היא הסיבה לכך שאסור שתהיה כאן מדינת כל אזרחיה, וכל זאת בלי שכל המתמודדים שומרים תורה ומצוות והמפלגה מוגדרת מפלגה דתית אבל כללית (קצת סותר), זו נראה לי עיקר הבעיה במפלגת הבית היהודי. (עיינו 'בעין איה' שבת א' עמוד 169 פסקה ר').
ב. גל החקיקה האנטי דתית. עניין זה מתחלק לשניים:
1. החוקים שאם היו מעדכנים את הרבנים מהם כולם היו מתנגדים להם (כגון חוק הבלניות, חוק ועדת שימוע לרבנים ועוד הרבה חוקים שלא שמענו עליהם). בתור מפלגה דתית שתיק הדתות בידיים שלה הייתי מצפה לא רק שלא תצביע לחוקים אלה (שעל חלקם היא הצביעה בעד), אלא שתקים כל זעקה ואולי אף תפרוש מן הממשלה. זה לא העניין שהחוקים לא עברו, אלא עצם ההתעסקות בחוקים אלו ולתת להם לעבור בשקט, זה חילול ד'. (הבעיה שמי שאומר היום שדבר מסוים נקרא חילול ד' הוא מיושן, שמרן ופלגן).
2. החוקים שחלק מהרבנים הסכימו להם ועזרו בהובלתם. טענת העידוד לחוקים אלו נובעת בעיקר מהבנה שיש בעיה במציאות והתורה צריכה לפתור אותה. למשל חוק הגיור, יש פה הרבה גויים מטעם חוק השבות, מטבע הדברים תוך כמה שנים תהיה התבוללות. הפתרון שרבנים מציעים בשם התורה, גיור רוחבי. יכול להיות שזה יפתור את הבעיה וזה גם בסדר הלכתית. אלו טענות רוב החוקים. יש גם טענה של קירוב רחוקים שנמצאת בהרבה חוקים.
עיקר הבעיה בטענות אלו היא שמה שיוצא מדברים אלו שהדת היא רק כופה עלינו דברים והיא צריכה להסתדר עם המציאות (זה קשור לכך שצריכים את הדת רק בשביל הסיבה הלאומית, לא בגלל המצוות ועבודת ד', אלה רק מגבילים אותנו) וזה לא נכון. המציאות הנכונה היא המציאות של התורה ואנו צריכים לסדר את המציאות עם התורה.
לגבי טענת הקירוב. כאשר אדם הרחוק מתורה ומצוות רואה שהגיור וחוקי התורה הם קלילים, זה רק דף נייר שצריכים לחתום עליו והנה אתה יהודי, זה הכי מרחיק מהדת, זה מוזיל את כבוד הדת. אם רואים שנותנים כשרות למסעדה שפתוחה בשבת, רואים שהדת לא עומדת על עקרונותיה והיא סתם עוד איזה שיגעון. (עיינו בנספחים ל'אורות התשובה' בהוצאת 'אור עציון' עמוד קנו').
אלו הבעיות העיקריות עם כל מה שהתרחש בענייני דת ומדינה בשנתיים האחרונות, הייתה שניסו לקדם בהם 56 חוקים (!).
כמובן שהתעסקות בחוקים אלו גם יתקעו את הבית היהודי בסופו של דבר, כי מהלכים אלה מובילים במפורש להפרדת דת ומדינה, דבר שיביא, גם לשיטת הבית היהודי, לאיבוד הזיקה הלאומית שלנו, וודאי הדתית, וממילא למדינת כל אזרחיה וכו'.
לתגובות: yosef154@gmail.com