א.
"לצאת מהמגזריות", זו הייתה מסיסמאותיו של נפתלי בנט בתקופת הפריימריז לבית היהודי. לא עוד השטיבל, לא עוד ההסתגרות המגזרית, לא עוד המפד"ל הישנה והמשופמת. לשמוע אמירות כאלה מפיו של איש הציונות הדתית השמרנית היה זה בהחלט מרים גבה או שתיים אך מנפתלי, איש הציונות הדתית הליברלית, אין זה מפתיע כלל וכלל. זה לא מפתיע מפני שבמבט ראשון חברה פתוחה וליברלית ממילא נמצאת בתהליך של יציאה מהחומות אל עבר זהות מורכבת יותר. מגזריות? הם יצאו ממנה מזמן, הם חיים את הישראליות.
אלא שאז הגיע מגזין "מוצש". מגזין התרבות המצוין מבית מקור ראשון והלך בדרך הפוכה. הוא סימן את התרבות הדתית ליברלית מחד אך מאידך סגר אותה מחדש בחומת המגזריות. אם נפתלי בנט פונה אל הציבור החילוני ואלו אף מצביעים לו אז את מגזין מוצש מצביעיו החילונים לא ירכשו. העותק האחרון של המגזין ביטא זאת ביתר שאת כאשר הציג את 150 הצעירים המבטיחים של הציונות הדתית. הכי שטיבל מגזרי שיש.
כיצד הליברליות והיציאה מן החומות דווקא הם מינפו את המגזריות? מכאן אתנסח בזהירות. בפתיחות יש גם מעין התנערות מהקיים. היא מרפה מהמגזריות אבל לא רק ממנה, היא מטשטשת במידת מה הזהות הציונית הדתית. היא יוצרת מצב בו מצד אחד הדתי הליברל יוצא מחוץ לציונות הדתית וקרב אל זו החילונית אולם מצד שני עדיין רואה עצמו שייך אליה. בערעור הזהות הדתית שעשויה להביא הפתיחות ישנן כמה דרכים להילחם, אחת מהן היא להשיב את המגזרית שתגדר אותך מחדש - ליברל ציוני מגזרי.
ב.
באחד משעוריו של הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אמי"ת 'אורות שאול', בהם נכחתי, אני זוכר אותו אומר לתלמידיו כי הוא היה רוצה שיהיו "דוסים פתוחים". אלא שאז הוסיף הרב ואמר שהסכנה בדוס פתוח היא שהוא עלול לאבד את הדוס ולהישאר רק פתוח. "זו עמדה עם מדרון חלקלק" טען אחד התלמידים ועל כך השיב הרב שלמדרון החלקלק יש גם מדרון חלקלק נוסף בצד השני - להיות דוס מסתגר ולאבד את הפתיחות. עלינו להילחם על הזהות הדוסית והפתוחה שלנו, על דרך האמצע, על הזהות הציונית דתית.
כשקראתי את מגזין 150 הצעירים המבטיחים, שניכר היה שהושקע בו לא מעט, עלו בי דבריו של הרב שרלו כאשר חיפשתי ולא מצאתי את קטגוריית "בית מדרש". ראיתי שם צעירים מוכשרים מאוד, הרבה יותר ממני, שעתידים להוביל את דרכה של הציונות הדתית בכל תחום שיכנס תחת קטגוריית "הציונות" והליברל המגזרי אולם היה חסר לי גם מעט מ"הדתית". תורה ישראלית, מגוונת, עשירה, מתפלמסת, רוחנית, עמוקה, מגוונת, מרתקת, משכילה, מאתגרת, חיה ומשמעותית בנינו לעצמנו בציונות הדתית, תורה שהיא חלק מהותי מהמגזר הזה. תורה ארץ ישראלית פתוחה שאינה סותרת את הפאן, את הקליל, את המצחיק, את הסחבק והסחי - וב'קוקניקית': את "עז החיים הטבעיים". אם הייתם לוחצים ומבקשים דוגמא חיה, הייתי שולף את חבורת "אנדרדוס".
ג.
בכדי להיות גם נאה דורש וגם נאה מקיים, להלן הצעירים המבטיחים בקטגוריית 'בית מדרש':
מישיבת הר עציון - אברהם סתיו ואודי שוורץ.
ממדרשת נשמת - טובה גנזל והרב איתם הנקין
ממרכז הרב - הרב אברהם גאופמן
ממדרשת עין הנצי"ב - ליה זלר
מישיבת עטרת כהנים ומעלי - הרב אופיר וולס
מישיבת אמי"ת אורות שאול - הרב אביעד סנדרס
ממדרשת ברוריה - אוריה מבורך
מישיבת עתניאל - אסף לוגאסי והרב אורי הכהן
מישיבת הכותל - הרב יואל רוזנברג
מישיבת מעלה גלבוע - אבירם צורף והרב מרדכי זלר
מישיבת מצפה רמון - יואל בן דרור
ממדרשת מגדל עז - אור מכלוף
מישיבת ירוחם- הרב אחיה בן פזי
והרשימה עוד ארוכה ואפילו ארוכה מאוד. מדרונות חלקלקים - OUT. דוסים פתוחים - IN.
ד.
בשבוע שעבר זכה ראש ישיבת ההסדר הר עציון, הרב אהרון ליכטנשטיין, בפרס ישראל בקטגוריית ספרות תורנית. דוגמת מופת לדוס פתוח מהדור הישן שבקיא בספרות המערב ותלמיד חכם מהיחידים בציונות הדתית שכותבים ספרי חידושים לסוגיות תלמודיות. כשתהיתי האם את הפרס קיבל על חידושי התלמוד הדוסיים או ספרי הגותו הפתוחים, נזכרתי בסיפור.
מספרים על הרב מרדכי ברויאר ז"ל, בעל שיטת הבחינות בלימוד התנ"ך, שהיה מעביר שיעור קבוע בישיבת הר עציון וסביבו התאספה חבורת לומדים קבועה. באחד השיעורים שיתף הרב ברויאר את התלמידים וסיפר כי ישנם דברים שלא הספיק לעשות בחייו. כשהתלמידים תהו על אלו דברים מדובר הפטיר בהם הרב "נרגילה. לא הספקתי לעשן נרגילה". בבוא הזמן עזבה החבורה את הישיבה וערכה לו מסיבת פרידה. כמתנת פרידה קנו לו, תאמינו או לא - נרגילה.
זקן הרב ברויאר, מכר את רכושו ועבר לגור בבית אבות עם מספר חפצים אותם שמר באדיקות. התאספה חבורת הלומדים והגיעו לבקר את רבם. כשנכנסו אל חדרו של הרב הופתעו לגלות בויטרינה, מונחים אחר כבוד, את פרס ישראל בו זכה הרב ואת הנרגילה שקנו לו. "פרס ישראל ונרגילה על אותו המדף בויטרינה המכובדת?", תהתה החבורה בפני הרב. הרב ברויאר הסתדר מעט בכורסתו, הישיר אליהם מבט והשיב: "המדף הזה מסמל את כל אלה שלא הבינו אותי".
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il