1."בציונות הדתית יש מבוכה גדולה. הרבה מאוד לא יודעים למי להצביע. הפיצולים בימין הדתי קרעו את הציבור מבפנים". את הניתוח הזה סיפק ערב הבחירות המועמד הדתי של מפלגת כחול לבן לכנסת, משה (קינלי) טור פז בראיון לחדשות כיפה. בהמשך התזה הוא הוסיף כי כתוצאה מכך "חלק גדול מהציבור מאס במפלגות נישה ופניו למפלגות הגדולות. ומי שנשאר זה הליכוד וכחול לבן".
דבריו של טור פז, שהגיע למפלגתו של יאיר לפיד ובני גנץ היישר מחק ההתיישבות בכפר עציון, לקתה כמובן בחוסר אובייקטיביות. בנוסף, היא גם לא מדויקת שכן הציבור הסרוג לא באמת התלבט בין נתניהו לגנץ. אך עם הקביעה כי לציבור הדתי לאומי נמאס להצביע למפלגות קטנות ומגזריות, אני בהחלט מסכים. גם אם נדרשו לי לשם כך יותר ממאה ימים במערכת הבחירות, בהם התבשל במוחי הרעיון, שהתחדד עוד יותר במספר ימי מחשבה לאחר אחד מהכישלונות המפוארים של הציונות הדתית.
298,066 בני אדם הצביעו בבחירות האחרונות למפלגות הציונות הדתית, איחוד מפלגות הימין והימין החדש. מסך 120 המנדטים של הכנסת ה-21, 5 מושבים בלבד יהיו שייכים למפלגה הקלאסית של הציבור הדתי לאומי, לאחר שנפתלי בנט ואיילת שקד לא עברו את אחוז החסימה. למרות שגם אם היו עוברים, או כלל לא מתפצלים מהבית היהודי, הם עדיין היו רחוקים מתקרת הזכוכית של 12 המנדטים.
אם תרצו את זה באחוזים, אז 6.92% מהציבור נתנו את קולם למפלגות אלו. רק כדי להבין את גודל הכישלון, לפי מכון 'מסקר' המתמחה בציונות הדתית, כ-11% מהאוכלוסייה בישראל משתייכים לציבור זה. ואם נצרף אליו את הזרם המסורתי, שאותו מנסה הציונות הדתית לצרף אליה בכל מערכת בחירות, נגיע כבר ל-23% מהציבור הישראלי. נתונים אלה משקפים פער של יותר משליש (אם נתמקד רק בדתיים הלאומיים) או של קרוב ל-70% (אם נתחשב גם במסורתיים).
נתון מדהים נוסף, שמלמד על חולשתן של המפלגות הסרוגות אפילו בקרב "הבייס", התפרסם השבוע על ידי מועצת יש"ע. כידוע אחד מהמפעלים הגדולים של הציונות הדתית הוא מפעל ההתיישבות ביהודה שומרון ובקעת הירדן. אך שימו לב להתפלגות ההצבעה בישובים שלכאורה אמורים להיות מזוהים יותר מכל עם הרב פרץ, סמוטריץ, שקד ובנט. 18.1% מהמצביעים בחרו לשים בקלפי את הפתק "טב" של איחוד מפלגות הימין. לימין החדש העניקו את קולם 10.6% בלבד. וגם אם תחברו את אחוזי התמיכה בשתי המפלגות האלה יחד, תעברו בקושי את שיעור ההצבעה בבנימין נתניהו והליכוד (23%), ולא תתקרבו לרוב מצביעים אפילו בקרב ציבור המתיישבים.
יותר ממחצית המחנה הלאומי כבר שם. נתניהו וחברי הליכודצילום: שרון רביבו
2. אז איך ניתן להסביר את זה שמבחינה פוליטית לא רק שהעם לא עם הציונות הדתית, אלא שרבים מבני המגזר הסרוג לא נמצאים אתה? פשוט מאוד. בדיוק כפי שמחנכים אותו, דור הכיפות הסרוגות מבקש להשתלב בכל מערכות החיים בישראל ולאט לאט הדבר מחלחל גם לשדה הפוליטי. נמאס לו, כפי שאמר בעבר בנט, להיות רק מש"ק הדת של המדינה. לכן הוא יותר ויותר חובר למפלגת השלטון.
אגב, אין שום דבר רע במפלגה מגזרית שדואגת לצורכי הציבור שבחר בה. אך אם חפצי הנהגה אנחנו, בדוק כפי שנכנסנו תחת האלונקה הצבאית, המשפטית ובכלל הציבורית, עלינו להיכנס גם תחת האלונקה הפוליטית.
נפתלי בנט ואיילת שקד כשלו במהלך הפיצול מהבית היהודי, בניסיון להתחיל בחתירה ממשית לכיוון השלטון. אולם בציונות הדתית צריכים ללמוד מכישלון זה, לא על ידי זניחת רעיון ההנהגה והמשך ההסתגרות הפוליטית, אלא ביצירת מהלך דומה אך שונה.
למהלך זה צריך לנסות לרתום, לא רק את הזרם הליברלי שרובו כבר מזמן לא בבית של הציונות הדתית, אלא גם את מה שמכונה המיינסטרים ואפילו את החלק היותר תורני בציבור הדתי לאומי. באופן הזה תוכל ציפי חוטובלי, למשל, להיות גורם הרבה יותר משפיע במפלגת השלטון ואולי יום אחד יזכה לכהן שם כשר גם אחד בשם בצלאל סמוטריץ'.
בכל אופן, מנהיגיה הפוליטיים של הציונות הדתית צריכים להפסיק לדבר במונחי הנהגה מהפוזיציה שבה הם נמצאים, ולהסביר לתומכיהם ביושר שקיימות שתי אפשרויות בלבד: להישאר מפלגה מגזרית קטנה עד בינונית, על כל היתרונות והחסרונות, או לחתור לשלטון דרך המקום שבו שוכן מרבית המחנה הלאומי. כי עם כל הרצון הטוב והמילים הגבוהות, אי אפשר באמת להנהיג את המדינה מבלי לצאת מהשטייטל.
יחזיקו מעמד למרות החשדנות? סמוטריץ ופרץצילום: דוברות איחוד מפלגות הימין
3. למרות חמשת המנדטים (או שישה אם לוקחים בחשבון את הרב אלי בן דהן) הקדנציה הקרובה צפויה להיות רוויית מאבקים פנימיים במפלגה הסרוגה. רוצים דוגמא מקדימה? שימו לב לשתי ההודעות שיצאו השבוע מהנהגת הבית היהודי-איחוד לאומי בהפרש של מספר דקות, על רקע טענתם של ראשי הימין החדש לאי סדרים בהליך ספירת הקולות.
"אנחנו נצטרף לדרישת שקד ובנט לספירה מחודשת של קולות החיילים", אמר סמוטריץ', שאוזכר בהודעה כיו"ר האיחוד הלאומי, והוסיף כי "יש פה ריח רע מאוד של ניסיון מכוון להעלים מנדטים של הימין ואסור בשום אופן לתת לזה לקרות".
זמן קצר לאחר מכן יצאה הודעה מטעם הרב פרץ, עם דגש על כך שהוא יו"ר הבית היהודי, ובה נאמר כי "בשעות האחרונות אנחנו ניזונים משמועות אין סוף בעניין ספירת קולות החיילים. יש לי אמון מלא בשופט חנן מלצר ואנחנו נמתין באחריות ובשיקול דעת להודעה רשמית מטעם וועדת הבחירות".
מפלגה אחת והנהגה משותפת שמדברת בשני קולות ובשני סגנונות שלא מפסיקים להתנגש זה בזה. רמת החשד ההדדי בין שני הצדדים גבוהה עוד מתקופת המשא ומתן המתיש והמפרך שניהלו. בשני המחנות, שצריך עין ישיבתית מיוחדת כדי להבחין בהבדלים ביניהם, חוששים שהצד השני יגנוב להם את הבכורה.
הקרב הפנימי הבא בין שתי המפלגות שחברו להן יחדיו, צפוי להיות סביב ההתעקשות על החוק הנורבגי. כרגע, למפלגה המאוחדת יש 5 מנדטים המחולקים לשלושה נציגים מהבית היהודי (פרץ, יוגב וסילמן) לעומת שניים מהאיחוד הלאומי (סמוטריץ' וסופר). אם תוסיפו לזה את בן דהן שאמור לשוב מהגלות הקצרה בליכוד, מאזן הכוחות יהיה טוב משמעותית עבור מחנה הרב פרץ.
החלת החוק הנורבגי משמעותו הכנסתם של אורית סטרוק, מהמחנה של סמוטריץ, ואיתמר בן גביר שמרגיש קרוב הרבה יותר לאנשי האיחוד הלאומי מאשר לאלה בבית היהודי. לכן אל תתפלאו אם נראה גרירת רגליים בנושא מצד מרבית הסיעה הנוכחית, שחלק מחבריה לא ימסרו את נפשם על חקיקת החוק מחדש.
מכאו שאם תוצאות הבחירות האחרונות לא ישכנעו את מצביעי מפלגת הציונות הדתית לצאת מתחומי המגזר, הקדנציה הקרובה כבר תמאיס עליהם את המצב הקיים ותעשה את העבודה.
כאן איתנו ל-4 שנים נוספות | ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: פלאש 90, יונתן סינדל
4. "הציבור הישראלי אמר את דברו ונתן לנתניהו אמון מלא ומנדט חד משמעי להמשיך להוביל את מדינת ישראל להישגים אדירים בארבע השנים הקרובות. אנחנו הולכים לקדנציה מלאה". כך תדרך גורם בכיר (יש יאמרו מאוד בכיר) בליכוד את העיתונאים יום לאחר הבחירות. רגע, הרי יש לו 3 תיקים על הראש, שימוע מתקרב וחשש כבד להגשת כתב אישום, אז מאיפה הביטחון המלא שנתניהו, לא רק יעבור את משך כהונתו של בן גוריון בקיץ הקרוב, אלא ישלים קדנציה מלאה עד 2023?
אז ככה, איחוד מפלגות הימין והמפלגות החרדיות כבר הצהירו שהן ילכו עם ראש הממשלה עד הסוף, כלומר עד הרשעה חלוטה של בית המשפט. אביגדור ליברמן כבר אמר בעבר שאין שום סיבה שראש ממשלה יתפטר מתפקידו, גם אם הוא נאלץ לנהל במקביל מדינה ומשפט. נשארנו עם שני המוקשים היחידים מימין שאיימו על שלטון נתניהו, במידה ומנדלבליט יחליט לקחת אותו לבית משפט.
"אם יוגש כתב אישום, נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן כראש ממשלה", אמר בחודש דצמבר האחרון שר האוצר משה כחלון, שחזר על הדברים כמה פעמים. גם נפתלי בנט ואיילת שקד רמזו יותר מפעם אחת שבמקרה שהיועמ"ש יגיש נגד נתניהו כתב אישום לאחר השימוע, הם יצטרכו לדון מחדש במהלך שבו יבחרו. "אם זה חס וחלילה יקרה", אמרה בעבר שקד לחדשות כיפה, "נתכנס נדון בעובדות ונחליט מה עושים".
למזלו של נתניהו, שני המוקשים האלה נוטרלו בהצלחה מבלי שיפוצצו את גוש הימין כולו. כחלון התרסק מעשרה מנדטים לארבעה בלבד שלא מאיימים על ממשלת נתניהו החמישית. ובנט ושקד? טוב את הסאגה הארוכה בעניינם, שהסתיימה רשמית בכישלון קולוסאלי, אתם כבר מכירים.
אז האם ראש הממשלה יכול לישון בשקט בלילה, מבלי לחשוש ששותפיו מימין יפילו אותו בטרם יזכה להילחם על חפותו? כנראה שכן. ובכל זאת הוא צריך לקחת בחשבון תסריט אחד שהתקיים ממש לא מזמן: גם פרישתו של אביגדור ליברמן מהקואליציה לפני מספר חודשים לא הפילה מיד את הממשלה. אך הרכב של 61 חברי כנסת בלבד היווה גזרה שנתניהו לא יכול היה לעמוד בו ולבסוף זה הסתיים בהקדמת הבחירות.
גם הפעם, פרישה של כחלון, במידה ויוגש נגד ראש הממשלה כתב אישום, לא תוביל באופן מידי להפלת שלטונו. אך הוא שוב ייאלץ לתפקד עם קואליציה של 61 חברים, כשהפעם יתכן ולשון המאזניים תתבטא באחד שנתניהו כל כך התאמץ להכניס לכנסת - איתמר בן גביר. אם גם תסריט זה יסתיים בהקדמת הבחירות, יתכן ועבור ראש הממשלה עם משך הכהונה הארוכה בהיסטוריה של מדינת ישראל, זו תהיה שירת הברבור.
קמפיין לא חוקי? שקד ובנטצילום: ללא
5. אי אפשר לסיים בלי להתייחס לדחיקתם מחוץ לכנסת של שניים מהשרים היותר מצליחים ופופולרים בממשלה היוצאת - נפתלי בנט ואיילת שקד.
גילוי נאות: לאחר לבטים ארוכים החלטתי לתמוך במפלגה החדשה של השניים, למרות שהיו לי השגות על המהלך שבו נקטו, ובמיוחד על התזמון שבחרו. במהלך מערכת הבחירות אף כתבתי ארוכות מדוע לדעתי, כבר אז, הם נכשלו. ובכל זאת, שמתי הכל בצד כי האמנתי שהם מסוגלים, לצד שיתוף פעולה הכרחי עם המפלגה שנטשו ובמיוחד עם חברם סמוטריץ', להצעיד את הצד הימני של המערכת הפוליטית קדימה להישגים חדשים.
אגב, רבים נהנים עכשיו, כפי שנהנו מאז הפיצול בימין הדתי, לתקוף את בנט על עזיבת הבית היהודי לטובת הקמת הימין החדש, ומשום מה הם עושים הנחה גדולה לשותפתו להנהגה. הטענה העיקרית היא ששקד "נגררה" למהלך ולא באמת רצתה לעזוב את מפלגת הציונות הדתית.
ברשותכם, זוהי טענה מופרכת. אם שקד עזבה בניגוד גמור לרצונה, אז לציבור תומכיה צריכה להיות השגה ברורה על תפקודה כאשת ציבור ועל יכולתה לעמוד בלחצי המערכת הפוליטית. מאחר ושרת המשפטים כבר הוכיחה כמה פעמים שהיא לא עשויה מהחומר שנשבר, נותר רק להניח שעם כל הכאב שהיה לה, היא נכנסה להרפתקה הזאת בעיניים פקוחות, היתה שותפה מלאה לניסיון (וגם לכישלון), כך שאי אפשר לזרוק את כל ההאשמה רק על אדם אחד ולהפוך את בנט לשעיר לעזאזל.
האם שניהם יתחרו בעתיד על הירושה שלו. בנט, שקד ונתניהוצילום: פלאש 90. יונתן זינדל/ שרון רביבו
6. אך לא על העבר והכישלון באתי לכתוב, אלא על העתיד. מעטים האנשים שבאמת חושבים שדרכם הפוליטית של מי שהתברגו במהירות בצמרת השלטונית באה לקיצה. כולם יודעים שבשלב זה או אחר (מן הסתם לקראת הבחירות הבאות) הם ישובו לבמה המרכזית כשהפעם הם יעשו זאת, אולי כפי שהיו צריכים לעשות כבר במערכת הבחירות הנוכחית ואפילו לפניה, דרך הליכוד וכאנשים עצמאיים שלא תלויים בשותפות ארוכת השנים שיצרו.
בחודשים האחרונים הקפידה שקד להתעלם מרעשי הרקע שסימנו אותה כמועמדת לראשות הממשלה, ולהישאר נאמנה לשאיפות חברה להגיע לבלפור. "נפתלי הוא הראוי ביותר לכהן כראש ממשלה בעידן שאחרי נתניהו. אחרי זה הכל אפשרי", אמרה בכל ראיון כשנתבקשה להתייחס לשאיפותיה הפוליטיות.
כעת, כשחלום הימין החדש התנפץ לרסיסים, היא כמובן יכולה להמשיך בחברות האמיצה שלה עם בנט, אך אין לה עוד צורך להמשיך בהפגנת הנאמנות לחברה על חשבון מסלול קידומה האישי. עד שמערכת הבחירות הבאה תחזור לעמוד על הפרק, עליה להוריד פרופיל תקשורתי, לפקוד תומכים לליכוד ולהתחיל לבנות את עצמה, דרך השטח וגם ביצירת קשרים ובריתות עם בכירי מפלגת השלטון.
כמי שמעולם לא אצה לה הדרך, היא צריכה ללמוד מטעותו של בנט ולא לצאת בהצהרות פומפוזיות על כוונותיה הפוליטיות, ועל כך שהיא זו שתחליף את נתניהו לאחר שיפרוש. היא תצטרך להתאמץ כדי להתברג בעתיד במקום גבוה ברשימת המפלגה ולכוון לתפקיד בכיר ושיקנה לה נקודות יקרות להמשך.
גם בנט יצטרך לעשות חשבון נפש. לאחר שהבין שהוא לא יהיה ראש ממשלה דרך הבית היהודי, ולאחר שהתוודע לכך שגם הקמת מפלגה בדמותו ובצלמו לא מהווה מתכון בטוח לכלום, לטובתו כדאי שיפנים שלפחות בשנים הקרובות סיכוייו לשבת על כס ראש הממשלה, גם לאחר עידן נתניהו, שואפים לאפס.
אם ישכיל להוריד הילוך ולסגל לעצמו מעט אורך רוח כפי שיש לחברתו, עד לשבוע האחרון, להנהגה הפוליטית, אולי בעוד מספר שנים נחזה בקרב ראש בראש על זהות יו"ר מפלגת השלטון, בין נפתלי בנט לאיילת שקד. בתקווה שרבים מאנשי הציונות הדתית יהיו שם כדי פעם אחת לקבוע באמת את זהות ראש הממשלה שלהם.