סרטון הווידאו שבמרכזו עמד המשפט "הערבים נוהרים לקלפיות" זכור לרבים כסרטון שניצח את הבחירות האחרונות.
אם נעמיק בו מעט נבין שמדובר בסרטון שהמטרה שלו לא הייתה קהל המטרה המגדיר עצמו מרכז או מרכז-שמאל במערכת הפוליטית. סרטון "הערבים נוהרים" כוון כולו למצביעי גוש הימין.
ראש הממשלה נתניהו הבין בנקודה מסוימת שהוא אינו יכול להגדיל את קהל המטרה שלו, ואם הוא לא יבצע מהלך דרמטי הוא יעמיד בסכנה את זכות הראשונים להרכיב קואליציה. לכן, בחר ראש הממשלה במהלך משנה מציאות וגדל על חשבון הגוש הפוליטי שלו. הוא גדל על חשבון שותפיו הטבעיים, כמו הבית היהודי, ישראל ביתנו וכו',, במקום לעשות זאת על חשבון יריביו. החלטה אסטרטגית (ראשוניות בהרכת הקןאליציה) שגררה התנהגות טקטית (הפקה והפצת סרטון הערבים נוהרים).
לעומת מהלכו של ראש הממשלה, המאבק בין ליברמן לבנט, שהוצת במהלך החג ואתמול (ג'), הוא בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר". מדובר בשתי מפלגות ימין שקהלי המטרה העיקריים שלהם אינם חופפים, כך שעצם המריבה הפוליטית מסייעת לכל מפלגה בקרב קהל המטרה שלה.
אמרו בעבר על שר הפנים אריה דרעי, שבקמפיין 17 מנדטים של ש"ס, הוא יכול לרשום 'לזכותו' גם את 10 המנדטים של מפלגת 'שינוי'. מה שהיה נכון אז, נכון גם למריבת ליברמן-בנט עם הבדל אחד חשוב: בזירת ש"ס ל'שינוי' לא היתה השלכה לתוצאה על זהות הקואליציה, ואילו המאבק בין הבית יהודי לישראל ביתנו, מגדיל את הגוש הימני (בהנחה שרבים מהמנדטים 'פריכים') ומצמצם נזק עתידי מסרטון "ערבים נוהרים ב'".
חשוב לומר שגם בנט וגם ליברמן יודעים היטב שמעבר להגדרת קהל מטרה, הרחבתו והיכולת להניע אותו לקלפיות - עומדת גם שאלת התזמון. הטיימינג. בנט בניהול נכון של המו"מ הקואליציוני האחרון קיבל תפקידי שרים שלא שיער שיקבל עם תחילת הקמפיין, בטח עם כמות המנדטים החד ספרתית שקיבל, וליברמן מינף נכון את כמות המנדטים המזערית שלו כדי להגיע לקרייה בתל אביב כשר הביטחון.
לסיום, אחת הבחינות - האם אנו עומדים בפני מאבק אמיתי בין ימין דתי (על הרצף) לימין חילוני (גם הוא על הרצף), או שמדובר במהלך מחושב - טמונה בשאלה האם הוא יימשך גם בשאלות כמו השבת הישראלית, הדתה, כשרות, גיור ובכלל בכל סעיפי השסע הדתי והחילוני בישראל.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן ומכללת ספיר