גמילה מחיתולים יכולה להיות חוויה כיפית

גמילה מחיתולים זה תהליך מאתגר, מאוד כיף ואפילו מפחיד קצת חלק מההורים, כי איך יכול להיות שתינוק כזה קטן יצליח ללכת לבד לשירותים? לכן כשזה מצליח, זה מאוד מרגש ונראה אפילו כמו קסם, כאילו גמד קטן הולך לבד, צועד עם הצעדים הקטנים שלו, מגיע לשירותים ומצליח לעשות את מה שהוא רוצה. אבל לפעמים זה לא מצליח, ועד שהקסם הזה קורה לוקח זמן והורים חוששים מזה. הם חוששים שהילד לא יצליח, שהם לא יצליחו ללמד את הילד, ואפילו מהבלאגן והלכלוך שנוצר.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהילדה שלי בת ארבע ועדיין בורח לה בלילה | איך גומלים מהחיתולים?

  25/01/22 11:45

שתי גישות שגויות

יש שתי גישות שגויות: יש כאלה שדוחים את התהליך ומחכים שהילד יגדל ואז הם יהיו מספיק בטוחים ויובילו אותו לתהליך. זה לא טוב כי כשדוחים את התהליך יותר מדי הילד מאבד את הזמן המתאים להכיר את השרירים שהוא צריך להכיר בגוף שלו, ואז הלמידה דווקא מתארכת יותר. הגישה השנייה היא להפך, מרוב שהם לחוצים הם מקדימים את תהליך הגמילה כי הם רוצים שיהיה להם זמן, אבל גם זה לא טוב כי הילד לא בשל והוא פשוט חווה חוסר הצלחה ותסכול, שזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים.

צילום: shutterstock

מתי נכון לגמול?

כשהורים שואלים אותי מה הגיל האידיאלי, קשה לענות על זה, אין לזה תשובה חד משמעית. כדי לגמול ילד צריך להרגיש אותו, הילד צריך להיות בשל גם פיזית וגם רגשית. מבחינה פיזית הוא צריך להבין מה זה שתן, מה זו צואה, להיות מודע לתחושה הפיזית של אי נוחות בבטן לפני עשיית הצרכים, הקלה אחרי עשיית הצרכים ואת המגע של הרטיבות או החום אחרי עשיית הצרכים. אנחנו רואים את זה אצל ילדים קטנים, כשילד בן שנה וחצי מבקש שנחליף לו או אם לפעמים יוצא לו פיפי באמבטיה והוא מראה לנו, אנחנו צריכים להתייחס לזה בחיבה ובתלהבות כדי לייצר אצלו תחושה חיובית. מאוד חשוב שאנחנו ההורים ניתן שמות לתחושות האלה, נסביר להם במילים פשוטות, כמו "עשית פיפי, זה חם, זה רטוב", וכמובן לא להשתמש במילים שליליות. הצרכים הם חלק מהגוף של הילד ואנחנו לא רוצים שהוא ירגיש דחייה מעצמו, לא להגיד "איכס, זה מגעיל, בוא ננקה את זה מהר".

צילום: shutterstock

מבחינה רגשית

מבחינה רגשית הילד צריך להיות עם מיומניות ראשוניות של שליטה עצמית. כשאנחנו רואים שהוא יכול להתאזר בסבלנות, להמתין בתור, אם הוא מבקש משהו ולא מיד מקבל והוא בסדר עם זה, זה מראה על איזו שהיא בשלות. זה קורה בסביבות גיל שנתיים, יש כאלה שכמה חודשים לפני או אחרי. גיל שנתיים הוא גיל ההתבגרות של התינוקות, בו הם עוברים מתינוקות לפעוטות ומראים גילויי עצמאות. זאת הזדמנות מצוינת ללמד אותו להיות עצמאי וכך הוא ישמח ויהיה גאה ביכולות שלו. המטרה היא שכל התהליך יהיה רגוע ושמח עבור הילד. 

איך עושים את זה?

1. להבין שזו למידה

צריך לדעת שזו למידה. הילד לומד לכווץ ולשחרר שרירים שעד כה הוא לא שלט בהם. אנחנו מלמדים אותו להכיר בשרירים האלו ולשלוט בהם. למידה לוקחת זמן, נדרשת סבלנות, יש ילדים שזה לוקח להם יומיים ויש ילדים שזה לוקח להם חודש. אנחנו לא יכולים להאיץ את התהליך, רק להיות שם בשבילם ולשמוח כשזה צולח.

2. לא להיבהל

 לא להיבהל כשהילד מפספס. כשהילד מפספס זה מצוין, כי כך הוא לומד. הבגדים מתלכלכים ולא חייבים להחליף לו מיד, אלא להראות לו "זה שתן, זו צואה". ההמתנה הזו של דקה לפני ההחלפה מאפשרת לילד להרגיש את התחושה הפיזית של הצרכים שלו על בד, ששונה לגמרי מהתחושה בטיטול. כך הילד ידע לזהות את התחושה ולדעת מה מצופה ממנו. כמובן לא לכעוס על ילד שפספס, זה רק יעכב את תהליך הלמידה.

3. להפוך לחוויה

גם כשהוא נמצא בשירותים, אפשר להפוך את זה לחוויה נעימה ומשמחת, לספר לו סיפור, לשים לו שירים. להפוך את השירותים לחוויה נעימה יותר ומשותפת שלא תהיה שלילית עבורו.

צילום: shutterstock

4. לא לבלבל

לא כדאי לבלבל את הילד. יש הורים שמשאירים את הילד עם טיטול בגן, עם תחתונים בבית, ואצל סבתא שוב עם טיטול. זה מבלבל את הילד, כשהוא לומד להכיר את השרירים שלו ואת התחושה הפיזית של בד חשוב שהוא ירגיש את זה לאורך היום ברצף ולא במקטעים, כי רק ככה נוצרת הפנמה.

5. לתת פרסים

כדאי לתת פרסים קטנים, כמו סוכריות קטנות או עדשים, בכל פעם שהילד מצליח לעשות אפילו טיפ-טיפה. בתחילת התהליך ממש לתת מיד, אפילו כשיש משהו קטן, כי אז נוצרת התניה אצל הילד ונוצרת ממנו ההבנה מה מצופה ממנו. ברגע שהוא מקבל הפתעה, הוא מבין שזה דבר חיובי, וכמובן שאנחנו חוגגים בבית ומביעים התלהבות ממנו.

צילום: shutterstock

עפרה מוק היא פסיכותרפיסטית, מנחת הורים, יועצת חינוכית, מטפלת ומרצה.