טור אישי אני אמא עייפה שרוצה להיזכר קצת בעצמה

יש משהו בהורות, אולי נכון יותר לומר באימהות, שגורם לנו לשים רגע את עצמנו בצד, ועוד קצת בצד, וטיפה יותר רחוק. ואז לשכוח. כמו הגרב הזו שבת הזוג שלה לא יצאה ביחד איתה מהמכונה ושמת אותה בצד ואז לא ידעת לאן היא נעלמה? אז ככה. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאבכל פעם שאני מנסה להיות הגיבורה זה מסתיים רע

  14/06/22 17:15

אמא. הטייטל החדש הזה שנוסף לנו באמצע החיים, אי אפשר באמת להתכונן אליו, הוא במקום מסוים מבטל את כל מי ומה שהיית לפניו. ופתאום הדבר הקטן הזה שיצא ממך הוא כל כולך וכל מה שאת רוצה באותו רגע זה אותו לידך, עלייך, לנשום אותו קרוב.

איפה כל הדברים שכל כך אהבתי לעשות פעם

הזמן עובר, שבוע, שבועיים, חודש, חצי שנה. ואז את קולטת שמתי בפעם האחרונה הסתכלת בראי? וספורט, מתי עשית? ולא. לנענע עגלה עד הירדמות, של הילד או הרגל שלך מה שיגיע קודם- זה לא ספורט. והתחביבים שלנו, מה איתם? לפני חודש חגגתי יום הולדת, ופתאום חשבתי מה אני אוהבת לעשות? מה אני רוצה להיות? ורעש לבן מילא לי את הראש. מה, אין לי יותר חלומות? עזבי חלומות, תחביבים. אין? מה קרה לי? מי אני? איפה כל הדברים שכל כך אהבתי לעשות פעם.

החלטתי שהשנה אני מברכת את עצמי במה שהכי מגיע לי. יש לי כבר שני ילדים מהממים ברוך השם, בעל אוהב ותומך, ודבר אחד אין לי- אותי. אין לי אותי. את עצמי. את הזמן שלי בעצמי. 

אני עושה את זה גם בשבילם

השנה אני רוצה לקרוא יותר ספרים. מלא זמן לא קראתי משהו שהוא לא הכתוביות בסרט ששמתי על מיוט שמא יעיר את הקטנים, ואיך זה חסר לי. והשנה אני חוזרת לעשות ספורט. לא בשביל המשקל כמו בשביל עצמי. בשביל שעה שלי רק איתי. אני חוזרת לכתוב. אני חוזרת לרקוד. 

הורות ככלל, ואימהות בפרט, משנה אותנו מקצה לקצה, האפרוחים הקטנים האלה הם כל עולמנו היום, וזה מדהים איך כשאחד הילדים חולה אני עוצרת הכל, יוצאת מהעבודה, טסה לרופא, מנוחה, אוכל בריא ומזין, הכל מתוקתק בשבילם, ובשבילי, אקמול ולעבודה.

השנה החלטתי שאני עושה גם לעצמי, וגם זה, אם להודות באמת, בשבילם. כדי שתהיה להם דוגמא לאמא ששמה את עצמה במרכז, כי יום אחד גם הם יהיו הורים. והסיבה שאני כותבת את כל הדברים האלה, היא ההבטחה. כי ברגע שהדברים נרשמו אני חייבת לבצע אותם. אני כבר מחוייבת. והקשיים יעלו בדרך, הם בהחלט יעלו. אני כבר רואה איך ברגע שאנסה לצאת מהבית לחדר כושר הגדול יתעורר וירצה את אמא, אבל אני לאימון הזה יוצאת. חיבוק, נשיקה, ועכשיו זה זמן אמא. תאחלו לי בהצלחה.