שני סוגי עושר קיימים בחיינו: האחד , עושר אובייקטיבי - המתייחס לכמות הכסף והנכסים שיש לאדם; והשני, עושר סובייקטיבי - המתייחס ליחסו הנפשי של האדם לחלקו או למצבו הכלכלי. במאמר זה אבקש להתמקד בהיבט הסובייקטיבי של העושר; זאת לאור המחלוקת במסכת שבת (כה, ע"ב) העוסקת בשאלה: איזהו עשיר? וכך נאמר שם:
"איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר... רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות, ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשיה. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו".
דעת ר' מאיר מקבילה, כנראה, לדעתו של בן זומא במסכת אבות (ד, א), כלומר שהעשיר האמיתי הוא זה ששמח - או שיש לו נחת רוח - בחלקו. וכן מסביר רש"י (בשבת, שם): "נחת רוח בעשרו - שמח בחלקו, אם מעט אם רב".
בהערת אגב אציין, כי המהרש"א (חידושי אגדות, על אתר) חולק על רש"י ולהבנתו ר' מאיר מתייחס בדבריו דווקא לאדם בעל ממון אשר מוצא קורת רוח בעושרו. אם אכן זו כוונת ר' מאיר, אזי ייתכן כי יש בדבריו הנחה מובלעת ולפיה אדם שאין לו עושר כלל (עני מרוד) לא יכול באמת למצוא קורת רוח בחלקו.
ר' טרפון סובר כי עשיר הוא בעל רכוש רב - כפי שמקובל לחשוב - 'שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן'. מובן שהמספר 'מאה' הנו מספר סמלי שמציין כמות רבה מאוד.
ר' עקיבא סובר כי עשיר הוא זה שהתחתן עם אשה 'נאה במעשיה', דהיינו אשה טובה.
ר' יוסי סובר כי עשיר הוא זה שיש לו בית הכסא בביתו (בתקופה זו לאנשים רבים לא היה בית הכסא בביתם), היות שכך הוא לא ישתהה בעשיית צרכיו ולא יבוא לידי חולי מעיים.
כדאי להעיר, כי באחד המדרשים המאוחרים מיוחסת לר' יוסי דרשה ובה ארבע עצות כיצד לא להגיע לידי חולי מעיים, כאשר אחת מהן היא: "אל תעמוד עצמך [=תשתהה] בבית הכסא" (אוצר המדרשים [אייזנשטיין] חופת אליהו, עמ' 171).
אין ספק כי בכל אחת מארבע הדעות גלום היבט מסוים של "עושר". רכוש רב (כדברי ר' טרפון), אשה טובה (כדברי ר' עקיבא), בריאות (כדברי ר' יוסי), ומעל הכול היכולת למצוא קורת רוח בחלקו (כדברי ר' מאיר) - כל אלו מהווים מרכיבים חשובים, ולעתים אף הכרחיים, בתחושת העושר והאושר של האדם.
יחד עם זאת, נראה שלמעשה אין מחלוקת עקרונית בין התנאים, אלא כל חכם ציין היבט מסוים של עושר לאור "החלק" שניתן לו בחייו שלו. ר' טרפון היה 'עשיר גדול' והיו לו נכסים רבים (במסכת כלה רבתי [היגר] ב, יג אף מסופר שהיו ברשותו מספר עיירות), ולכן אמר כי עשיר הוא זה 'שיש לו מאה כרמים' וכד'. ר' עקיבא התחתן עם אשה טובה ותומכת (בירושלמי, למשל, מסופר שאשתו הייתה מוכרת את שערות ראשה כדי שיוכל לעסוק בתורה [שבת ו, א, ז ע"ד]), ולכן אמר כי עשיר הוא זה שיש לו 'אשה נאה במעשיה'. ר' יוסי היה אומן לעיבוד עורות (שבת מט) ומצבו הכלכלי היה טוב, וממילא מסתבר שהיה לו בית הכסא בביתו, ולכן אמר כי עשיר הוא זה 'שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו'.
מבחינה זו יש לומר, כי חרף מחלוקת התנאים בשאלה איזהו עשיר? בסופו של דבר בדברי כל אחד מהם יש משום יישום התפיסה - המקובלת על כלל החכמים - כי העשיר הוא זה ששמח בחלקו.
הכותב הוא רכז פעילות תורנית וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה. שאלות הגותיות בענייני עבודה, פרנסה וכדומה ניתן להפנות ל orinoy1@gmail.com