חוזה בכוכבים
משפט מפורסם זה נאמר ע"י בנימין זאב הרצל (כך לפחות הוא ידוע), ביחס ל'מדינת היהודים' – כלשונו, ולימים מדינת ישראל. הרצל חי בתקופה שבה המחשבה על אופציה מעשית של מדינה היתה בגדר שיגעון מוחלט. בימיו החלה אמנם איזושהי התעוררות לארץ ישראל, אך היתה רחוקה מאוד מכל מה שקשור למדינה.
העם היהודי בתקופה ההיא היה מפוזר ובתפיסה של "גלות לכתחילה"; לא רק שלא חשבו שתיתכן, מציאותית, מדינה יהודית, אלא לא רצו בדבר שכזה ולא חשבו שיש בו צורך. הגלות היתה נוחה מאוד. גם הגויים לא חשבו שיש צורך שתהיה לנו מדינה; עם מפוזר שאין לו מדינה לא היה תופעה חריגה בזמנו.
הרצל החל לחלום ולחשוב על מדינה יהודית. חלומו קרם עור וגידים והוא החל לקדם אותו ולהריץ אותו: הוא עשה נפשות לעניין, הוא כתב את הספר "אלטנוילנד" ("ארץ ישנה חדשה" - בתרגום חופשי), הקדיש את עצמו לעניין במשרה מלאה, דיבר בפני מנהיגי העולם וכינס קונגרסים שאיחדו את השורות בעם. למרות שהרצל לא היה הראשון שחשב בכיוונים אלו, במעשיותו הוא שינה לחלוטין את מצב העניינים בדרך להקמת מדינת ישראל.
לחלום חופשי
שלושה מרכיבים גורמים לחלומות להתגשם.
הדבר הראשון הוא, לשחרר את המחשבה. אני צריך לתת לעצמי לחלום חופשי, לפנטז לכל כיוון בלי שום גבולות. אדם נורמלי בדרך-כלל מחנך את עצמו לא להשתקע בחלומות ובעולם הדמיון, ואם כן - אז רק בדברים שלא רחוקים מדי מהמציאות ושייכים אליה באיזשהו אופן. עלי לתת לעצמי לחלום בגדול, לא להתחשב במגבלות הנוכחיות שלי או של המציאות.
מותר לי לחלום על עצמי - על מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, וגם על דברים שאני רוצה לעשות בעולם, ובשניהם אני צריך להוריד את כל המחסומים. אני יכול לחלום שאני רוצה להפוך את העולם, לפתח חלום כזה ולחיות בו בלי להתבייש ובלי לחסום את עצמי. או לחילופין, אני יכול לחלום שאני רוצה להיות רמטכ"ל או רב ראשי, וגם אם כרגע אני לא מצליח לקרוא רבע דף גמרא, החלום הזה הוא עדיין החלום שלי ומותר לי לחיות איתו.
לחיות בסרט
הדבר השני הוא, לקחת ברצינות את החלום. לא משנה עד כמה הוא רלוונטי או מציאותי - אסור לי לבטל אותו, לדחוק אותו או לחנוק אותו. כל חלום שנראה לי ששייך אלי, גם אם הוא רחוק וגם אם הוא מטורף לגמרי, אם הוא בכיוון חיובי ונכון - אני צריך לפחות לנסות לחיות בתוכו. צריך לפרט אותו יותר, להבין מה אני באמת רוצה ולצייר אותו מתגשם במחשבה.
מובא בשם הבעש"ט המשפט: "במקום שאדם חושב - שם הוא כולו". ברגע שיש לי חלום, רעיון, חזון ואני מהרהר בו, אז אני כבר נמצא בתוכו ומבחינתי זו המציאות. אסור לזלזל בחלומות, כי אם אני לוקח אותם ברצינות וחי אותם במחשבה - אז מבחינתי זה משהו שכבר קורה בעולם.
אני לא אומר שכל הלך-רוח שעובר בי, עלי להתמסר אליו לחלוטין. כך עלול להיווצר סתם יצור מעופף בלי חצי רגל על הקרקע, וזו לא הכוונה. הכוונה היא, שאם עולים חלומות או רעיונות שאתה מרגיש שהם מדברים אליך ושיש לך חשק לעשות אותם - לחלומות כאלו צריך להתייחס ברצינות. נניח שעולה לך רעיון לגבי עצמך או לגבי משהו אחר: נסה לבדוק לא אם הוא מציאותי ורלוונטי – אלא אם הוא קשור אליך. אם מתברר שזה חלום שלי באמת, אני פשוט צריך לחיות בסרט.
עכשיו ברצינות...
הדבר השלישי הוא התכל'ס. כשקמים בבוקר שאחרי החלום, צריך להוריד אותו לקרקע ולהתחיל ללכת בכיוון; לא לפחד מהגיחוכים המרחמים של אחרים; לא להתרגש מנפילות וממשברים. פשוט להתחיל לעשות – פיזית – כאשר החלום שלי, בגדול, תמיד מול העיניים. ברוב המקרים, הדברים שצריך להתחיל איתם הם קטנים ואפורים יחסית. התחלה של חלום גדול היא לא ברעש ובצלצולים, אלא בשקט ובעקשנות.
אכן, זה קשה. כשמתחילים בעבודה שחורה, תוך יום-יומיים כבר לא רואים את האופק ונשברים: היה לי חלום ענק ומדהים, חייתי באור גדול, ופתאום נהייתי חמור עבודה שכבר לא רואה שום דבר מעבר לפרטים שמתחת לאף שלו. החכמה היא, להמשיך לחיות את החלום - עם ההתרגשויות שבו ועם החולמניות שבו, גם תוך-כדי הצעדים הראשונים והשגרתיים.
לכל חלום יש התחלה מעשית בקרקע מתחת לרגלנו. יש דרך שמתחילה מהנקודה שבה אנו עומדים, ומגיעה עד אליו. צריך פשוט להתחיל ללכת בה: בלי לחץ, עם הרבה סבלנות, אבל תמיד עם עיניים חולמניות. לא לשכוח לרגע את הפנטזיה.
להגשים חלום שמתעורר, זו ממש מחוייבות של האדם לעצמו. מי שמתעלם מחלומותיו או שאינו פועל לקיומם, אינו ממצה את חייו. החלומות הם שמנווטים את כיוון חייו של אדם, ומי שמכבה את אש חלומותיו או שמתעלם ממנה, איננו ראוי להיקרא "אדם", ובטח שלא "יהודי". העולם שלנו מובל ומתקדם רק בזכות אנשים שחיים את חלומותיהם ברצינות ומקדישים את חייהם להגשמתם.
אם נדע מה אנחנו רוצים, ונרצה את זה באמת – החלום יהפוך למציאות והגשמתו אינה תלויה אלא בנו. עלינו להזכיר לעצמנו תמיד, שאם נרצה - אין זו אגדה.