תפקיד האדם בעולם-ומה קורה כשהוא מסיים את התפקיד(אם בכלל..)

בס"ד

שלום וברכה,

ישר כח על תשובתך שנתת.
תשובה נכונה ויפה מאד. בנוגע לשכר יש להרחיב מעט...
ואשריך על שאתה רוצה לברר את הדברים ביתר פירוט ולרדת לעמקם.

אז ננסה לפרוס עוד מעט את היריעה בע"ה.

יש הבדל בין מהות האדם בכלל, לבין שליחות שיש לכל אדם בפני עצמו.
כיוון שאני מבין ששאלתך נוגעת יותר לשליחות ופחות למהות האדם בכלל- אקצר בזה מאד.
מהות האדם, אדם מישראל בעולם- היא לעבוד את ד´.
את הדבר הזה מראה המהר"ל (תפארת ישראל פרק א) ממדרש חז"ל המובא בסוף מסכת קידושין.
אם נבדוק- נראה שיש כל מני פעולות בהן בעלי החיים מצטיינים יותר מאיתנו. למשל- לאריה יש גבורה מיוחדת, יש לו כח רב. בכל זאת- הוא לא פועל בניין אלא חי במערות ובשדות הפתוחים. לשועל יש ערמה- ובכל זאת הוא לא משווק מוצרים של איזו חברה. ובכלל- בעלי החיים אוכלים ישר מן הצומח או מן החי, חיים בתנאי שטח ולא לדבר על צורת ההיגיינה שלהם...
אך נח להם וטוב להם. הם מסתדרים אפילו טוב יותר מאיתנו. אם כן- מה היתרון הגדול בשכל שלנו, שאנו כל כך מתפארים בו?
מכאן, אומר המהר"ל, ניתן ללמוד שיש מעשים שהם יותר נעלים מסתם מעשים רגילים. ישנם מעשים אלוקיים, מצוות שציוונו הבורא יתברך ולהן תוכן מיוחד, עליון. יש בהן סגולה פנימית.
מהות האדם היא לקיים את רצון הבורא, לשמור תורתו ומצוותיו- כפי שאמרת אתה. זה כולל מצוות שבין אדם למקום, בין אדם לחברו, מידות וכו´. להיות אנשים שלמים יותר, עובדי ד´ השואפים ומתעלים מעלה מעלה במעלות הקדושה והטהרה.
זה על קצה המזלג.
מומלץ מאד ללמוד עוד על העניין בספר ´מסילת ישרים´ לרבנו הרמח"ל. בתחילת הספר יש פרק העוסק ב´חובת האדם בעולמו´.

מלבד המהות הכללית שיש לכל אדם מישראל בעולם, יש גם תפקיד לכל אחד ואחד, תפקיד לשמו ברא דווקא אותו הקב"ה, באותו הדור, ובאותו הזמן והמקום.

התלמוד הירושלמי (מסכת פאה פרק א´ הלכה א´) מספר סיפור פלאי-
"אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה (כפות רגליה), והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן- התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי, אמרו לה- מהו עבד ליך (מה עשה למענך?) ותניית להון עובדא (סיפרה להם את המעשה שהניח ידיו תחת רגליה). אמרו לה- אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע".

מסביר הרב אלישע שזהו בדיוק הדיון בגמרא בין חכמים לאמו של ר´ טרפון.
אמו של ר´ טרפון העריכה מאד את פעולתו ואת מעשיו שעשה לכבודה, והוא אכן השתדל רבות ועשה מעשים שגובלים אפילו בהשפלה בפרט לאדם במעמדו- מלבד הקושי והסבל הכרוך במעשה כזה. לכן אמרה לחכמים שיתפללו עליו שירפא- כיוון שהוא מכבדה ביותר.
חכמים לא זילזלו כלל בדבריה, וגם לא במעשיו של ר´ טרפון. בדיוק להיפך! הם הודו שמעשיו גדולים ונשגבים, אך כל כך גדולים הם עד ששמא סיים את תפקידו בעולם, כיוון שהגיע למיצוי של מצות כיבוד אב ואם. כך נראים הדברים לאור דבריה של אמו, וכך אכן הרגישה.
אך אמרו לה חכמים- לא. אפילו למחצית הכבוד שאמרה התורה עוד לא הגיע. יש לו עוד הרבה מה לעשות, תפקידו טרם הסתיים בעולם. יש תמיד לאן לשאוף, ולעולם אפשר להוסיף בקודש.

כיצד ניתן לדעת מהי השליחות ומהו התפקיד?
זו באמת לא משימה קלה.
מסופר במדרש על דוד המלך שראה צרעה אוכלת עכביש, ובא אדם שוטה והכה את הצרעה במקל. ושאל דוד את הקב"ה- ´לשם מה בראת את כל אלה? הרי הצרעה איננה מפיקה דבש, והעכביש רק טווה קורים אך בגדים אינו יודע לארוג ואף לשוטה אין תכלית... אם כן לשם מה בראת אותם?
ענה לו הקב"ה- מלעיג אתה על הבריות? תבוא שעה ותצטרך להן אתה, ותדע למה נבראו.
ולמשל בעכביש מספר המדרש כשרדף שאול אחרי דוד- נכנס דוד למערה והתחבא בה. מיד לאחר שנכנס הגיע עכביש וטווה את קוריו על פי המערה. כשהגיעו שאול ורדפיו וראו את הקורים על המערה אמרו שודאי לא נכנס אליה דוד, אחרת היו נקרעים הקורים. וכשיצא דוד וראה את העכביש נשקו ואמר לו- ´ברוך בוראך וברוך אתה´, רבונו של עולם- מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך שכל מעשיך נאים!.

(ניתן לעיין עוד בסידור ´עולת ראי"ה´ חלק ב´ בסוף הוידוי של תפילת יום כיפור ´אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי´. וכן בספרו של הרב סולוביצ´יק ´ימי תשובה´ במאמר על השליחות).

לא קל כל כך לדעת מה התפקיד של כל אחד. לרוב רק לאחר זמן רב ומעשים רבים אפשר לעמוד על העניין, וכולי האי ואולי.
אך כיוון שנוצר האדם לשם מטרה כלשהי- יהיו לו הכלים המתאימים. לכך יהיו לאדם כשרונות מיוחדים ותכונות ייחודיות. יש מי שיש לו כשרון בכיבוד אב ואם, ויש מי שיש לו תכונה מיוחדת של עמידה בתפילה לפני רבש"ע ויכול להיות שליח נאמן לישראל ולעולם ולבקש עליהם בשמים- כגון חוני המעגל וכל אבותינו הקדושים. יש מי שיש לו סבלנות בלתי רגילה, או נעם ומאור פנים ויש מי שמקפיד במיוחד על עזרה לזולת.
צריך הרבה ענוה ויראת שמים גדולה בכדי לדעת באמת מהי השליחות. אך עם הזמן ועם עבודה טובה בדרך סלולה שהנחילה לנו התורה והתוו ועדיין מסמנים ומראים לנו רבותינו- נוכל בע"ה לעמוד גם על אופניינו וייחודנו שלנו.

מה שיכולים אנו ללמוד מהמקרה של ר´ טרפון הוא שעל אף שמצטיין אדם בדבר מסויים- לא נאמר לעולם שהגיע למיצוי ההשתדלות.
אנחנו עומדים בגרם מדרגות ארוך מאד. תמיד נוכל לעלות מעלה, מדרגה אחר מדרגה- ותמיד עם כחות רעננים ומתחדשים, כי רק כך נוכל להמשיך ולטפס.

אפשר לומר הפוך- שכאשר אדם נפטר מן העולם- סיים את תפקידו. כיוון שהגיע לעולם לשם מטרה מסויימת, וכאשר כילה אותה יכל להשיב נשמתו לצור חוצבתה.
אך כל זמן שהאדם עומד- יש חשיבות לקיומו, ושליחותו בעינה עומדת. לכן עלינו לאזור כחות ולנסות ולמלאה כמה שיותר.
עם הרבה שמחה, מתוך חשק רב ובכחות כבירים..!


אם ישנן שאלות נוספות, או אם משהו לא מובן דיו נשמח מאד לשמוע.
חזק ואמץ,

ניר
nirka10@gmail.com