יש לי ייסורי מצפון ואני לא יודעת מה לעשות

שלום

אכן זה לא היה נכון לברוח מהמקום.

אחרי שנעשה המעשה, תירגעי. את לא בדרך להישרף בגהינום.

ב"ה שהקב"ה נתן לנו מתנה נפלאה שקוראים לה תשובה.

מהי התשובה?

אומר הרמב"ם: "ומה היא התשובה--הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך" (ירמיהו לא,יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו--אשר בך, ירוחם יתום" (הושע יד,ד). וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו."

ובלשון הרמח"ל: "שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו".

אם מדובר במשהו שבין אדם לחבירו, צריך גם לבקש את סליחתו ולרצות אותו. תעשי את כל המאמצים מצידך לאתר אותו. אם תצליחי בע"ה, תתנצלי, תסבירי שנבהלת ולכן ברחת ושאת ממש מתחרטת, ותקחי אחריות על מה שעשית. גם אם זה יעלה הרבה, זה שווה את היושר הפנימי שלך ואת הנאמנות לערכים שלך (ואם צריך, תמצאי דרך לפרוס את התשלום. אולי הלוואה).

אם את לא מאתרת אותו, תתרמי את הכסף (ואת יכולה לפרוס) לצורך מטרה שהרבים נהנים ממנה (עדיף באותו אזור).

לאחר שעשית תשובה, חלילה מלשקוע בדיכאון, אלא תקומי ותצעדי קדימה, ותשמחי שזכית להיות בעלת תשובה.

בהצלחה (ומוזמנת לכתוב שוב)