ספקות באמונה בעקבות קושי - ואיך מתמודדים?

היי יקרה.

קודם כל אני מאוד מצטערת לשמוע על הסרטן של סבתא שלך. אני מניחה שזאת בלי ספק בשורה קשה, כואבת ומטלטלת בשבילך ובשביל כל המשפחה, ואני מאחלת לה החלמה ובריאות בעז"ה. את מתארת, ובצדק, חשש מהתקופה הקרובה, מהאחריות שמוטלת עליכם כמשפחה, מתחושת חוסר היציבות, הכאב, המתח, הדאגה וחוסר האונים שאני מניחה שכולכם חווים בעקבות זאת, ממה הולך להשתנות ומאיך שהדברים ישפיעו על המשך החיים האישיים שלך. אלו חששות הגיוניים ולגיטימיים, כמו גם שאלות באמונה שפתאום מתעוררות בעקבות קשיים ומשברים בחיים. את שואלת שאלות טובות וחשובות ואני שמחה שכתבת לנו!

בזמן של קושי גדול, מצוקה או טראומה, טבעי שנרגיש שהעולם קצת מתערער סביבנו, הגיוני שיתעוררו אצלנו שאלות אמוניות כמו: למה זה קרה דווקא לי? למה זה מגיע לי? אם הקב"ה אוהב אותי אז למה הוא מעמיד אותי בזה? וכו'. ומה שאני הולכת להגיד אולי ישמע פשטני או נדוש – אבל אני באמת מאמינה שאנחנו קטנים מדי בשביל להבין את הסיבות של אלוהי-ם, ושגם אם לנו משהו נראה כמו הדבר כי נורא שיכול לקרות, בסוף הראייה שלנו יכולה להיות מצומצמת ואני מאמינה שהוא יודע טוב יותר מה טוב בשבילנו. וזה לגמרי החלק הקשה באמונה, כי הרבה יותר קל כשאנחנו מבינים בדיוק מה הגורמים לאירועים אותם אנחנו חווים, ומה המטרה או המשמעות של כל מה שקורה. חוסר הוודאות משחק תפקיד משמעותי במצב ומשפיע על התהיות והשאלות באמונה, וזה מצריך מאמץ גדול יותר להאמין למרות הכל.

אבל, דווקא בזמנים כאלה, חשוב, כדאי ומומלץ להאמין, ולאו דווקא ממקום דתי אפילו. מחקרים מראים שדווקא במצבי קיצון בהם יש חשש קיומי ומשמעותי, האינסטינקט הטבעי של האדם היא לדחוף אותו "להיאחז" במשהו ולייצר לעצמו תחושת משמעות כדי להחזיר לעצמו את תחושת הבטחון. האדם הוא מומחה לא רע ליצירת משמעות, לפעמים אפילו מהדברים ההזויים או השוליים ביותר. ובמילים אחרות מה שאני מנסה להגיד, שלמרות הקושי להאמין, שמתעורר באופן הגיוני ומובן במצבי משבר, דווקא אז שווה להתאמץ להתחזק יותר, אפילו נטו מחשיבה על עצמך ועל איך זה יכול להקל עלייך את ההתמודדות.

אז מה אפשר לעשות בנוגע לזה?

1. להיעזר בבני משפחה, חברות ובמי שרק אפשר. אל תישארי לבד עם הקושי. תנצלי את זה שאת לא חווה את הדברים לבד וכל המשפחה מתמודדת עם המחלה של סבתא שלך ביחד איתך. אמנם כל אחד חווה את הדברים בצורה מעט שונה ואינדבידואלית, אבל עדיין זה גם יכול להיות יתרון וזה מאפשר לתמוך ולהיתמך אחד בשני.

2. לנסות לשמור על שגרה כמה שאפשר למרות כל השינויים מסביב. נכון שהמחלה של סבתא שלך תשפיע במובן כזה או אחר על החיים שלך, אבל עדיין חשוב גם לשמור על עצמך וכמו שאמרת "החיים צריכים להמשך" ואני לגמרי מסכימה איתך.

3. לדבר על הדברים, על מה שאת חווה, מה שאת מרגישה, חושבת, מפחדת וכו'. חשוב מאוד שיהיה לך מישהו שאת סומכת עליו שאותו את מרגישה בנוח לשתף דברים. בין אם זה אמא, חברה, דודה, שכנה, מורה, פסיכולוגית וכו'.

אני ממש מזמינה אותך לפנות אלינו שוב, אם תרצי, כדי אולי לחשוב ביחד מה לומר, למי, מתי ואיך ובכללי להתייעץ/ לשאול/ לשתף/ לעדכן/ לדבר על כל מה שבא לך לדבר. את מוזמנת לפנות אלינו באתר חברים מקשיבים, להתקשר אלינו לכוכבית 8298, או לכתוב לנו בווטסאפ: 052-468-3927. נשמח לדבר איתך! תזכרי שאת ממש לא לבד.

מאחלת לך ימים רגועים ובשורות טובות,

רחלי

מוקד חברים מקשיבים