שער ארוך לבנים - מותר או אסור ולמה?

בס"ד

יש מצב שבו מותר לאדם לגדל שער ארוך וזה דוקא רצוי. הכוונה כמובן היא ל"נזיר" כמו שמשון או כמו שמואל הרמתי וכד' שהיו נזירים לתקופה ארוכה ושערם גדל וגדל וכו'. גם "הנזיר" שהיה תלמידו של הרב קוק זצ"ל זה שערך את הספר "אורות הקודש", גידל את שערו מאותם טעמים.
מהלכות "נזיר" אתה למד כי גידול שער הוא לא ענין טכני בלבד, יש בזה משהו מן המהות. לפעמים חיובי ולפעמים לא כל כך.

להבנת הענין זכור את ענין שערו של שמשון. "וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו" (שופטים פרק טז). השער נתן לשמשון כוחות חיוניות גדולה. אבל זה בדיוק היתה הבעיה. הרבה חיוניות יכולות לעשות את האדם מעט או הרבה "כמו חיה" ששערותיה רבות והיא מתנהגת בחיוניות עצומה - לפעמים זו עוצמה רבה מידי לבני אדם.
ראה מה קרה לשמשון. חכמינו אומרים שהעוצמות הרבות שלו גרמו לו לבסוף לטעות וללכת אחר עיניו, וניקרו את עיניו, והסוף העצוב ידוע.

גם יוסף כמעט נפל בגלל תוספת שער וניצל. "ויהי יוסף יפה תואר" - כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו (ב"ר) אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב. מיד "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף".

גם אבשלום טעה באותו ענין ולא הצליח להנצל. לכן אמרו חכמינו ז"ל "אבשלום נשתבח בשערו" שהיה מטפח אותו מאוד "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם" (שמואל ב פרק יד כה) עיקר יופיו היה בשערו ובגללו הוא חטא. (שם) לבסוף הוא לקה בשערו. שנתלה על עץ האלה דוקא בשערו בשעה שברח מחיילי דוד המלך שנאמר (שמואל ב יח) "ויחזק ראשו באלה".

רק אשה יכולה לגדל את שער ראשה לכתחילה, משתי סיבות שמשלימות שהן אחת.
הראשונה - תפקידה של האשה הוא להביא חיים לעולם לכן נקרא שמה של "חוה" בשם זה "כי היא היתה אם כל חי". "כי לא כנשים המצריות העבריות - כי חיות הנה".
השניה - בשונה מהגבר, הגוף של האשה הוא בלי שער. היא פחות "יצרית" מהגבר. לכן תוספת שער בראשה לא מביאה לה נזק - יש איזון.

מכאן נבין למה האשה חייבת לכסות את שערה מפני הגברים. השער הוא ביטוי לכוחות החיים שלה. אם לא יכסו אותם הם יתפרצו ויזיקו לה או לאחרים. לא לחינם השער נמצא בגופו של אדם בעיקר במקומות שבהם האדם מביא חיים לעולם. וד"ל.

התבוננות במציאות תלמד אותך כי אלה שמגדלים שער הם בדרך כלל אנשים שיש להם הרבה חיוניות. מה שהם חייבים לדעת כי בלי שמירה מעולה. ה"חיוניות" הזו יכולה להרוס להם את סדרי החיים.
השער הארוך היה בעבר סימן ההיכר של ה"היפיס" בשנות השמונים. גם מאז וגם עד אז, הוא היה הסימן של "כוחות החיים המתפרצים". התוצאה היתה ידועה מראש. הם שברו מסגרות ומערכות חיים. השבירה הזו הביאה רבים מהם לסמים קלים וכבדים ולהרס עצמי. כי קשה לשמור על סדרי החיים כשנותנים להם דרור.

לכן מלך מסתפר כל יום וכהן גדול כל מסתפר שבוע. הם צריכים להיות מאוזנים מאוד, בישוב דעת מוחלט, לא להוסיף יותר מידי כוחות חיים ולא לגרוע. לא להסחף אחרי הנאות החיים, אחרי התאוות וכד'. אבל עם חיוניות רבה. אי אפשר בלי חיוניות - לכן האיזון המדויק. במיוחד אצל המלך.

מכאן נבין למה נזיר מגדל שער?
אדם יכול להוסיף לעצמו כוחות חיים רק כאשר ביחד עם זה אדם נמנע מכל טומאה ומכל יין ומכל הדברים העלולים לבלבל דעתו של אדם. אדם "קדוש" שיש לו עוצמות חיים כל כך גדולות. אי אפשר לגדל שער בלי להיות "קדוש" כמו "נזיר"!!

ראה את עשו שהיה אבי אבות מגדלי השער לדורותיהם, "כולו כאדרת שער" הוא היה בעל כוחות עצומים עד שיצחק אבינו טעה בו ורצה לתת לו את הברכות. כל הכוח הזה הלך אל השלילה. הסוף העצוב שלו גם ידוע.

חכמינו רומזים לכך בסיפור הבא המובא ברש"י (על בראשית פרק ג פסוק כא) "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור" - יש דברי אגדה אומרים חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן. ויש אומרים דבר הבא מן העור כגון צמר הארנבת שהוא רך וחם ועשה להם כתנות ממנו"

מה קרה עם "בגד כמו צמר הארנבות" - "בגד השערות" - "בגדי החמודות" הללו??
כותב רבינו בחיי בשם המדרש: "ואדם הורישם לקין וכשנהרג קין באו לידו של נמרוד הוא שכתוב הוא היה גבור ציד וגו'. וכשהרג עשו לנמרוד נטלן עשו ממנו והוא שכתוב (בראשית כז טו) את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. מאי החמודות? שחמדן מנמרוד".

אתה יכול לראות מיד כי הבגד הזה שאלוקים נתן לאדם הראשון על מנת להגן עליו, "בגד השער" הזה הפך להיות "כלי משחית" בידי רשעי עולם, קין - נמרוד - עשו.

זה בגד שאלוקים עשה אותו להגן על האדם. זה בגד בעל כוח עצום. הבגד הזה הגיע לידי יעקב ה"חלק" בדיוק בשעה שהוא היה צריך לקבל לעצמו ולבניו את העוצמות של העולם הזה. את עשר הברכות של יצחק. בשעה הזו בדיוק הוא היה חייב ללבוש את בגדי השער הללו. רק כך הוא יכול לקבל את העוצמות החומריות של העולם הזה. "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה': וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ"

בקיצור - "שער זה עֹשר". אם לא משתמשים בהם נכון זה עלול להרוס כמו קין ונמרוד ועשו ואבשלום. כדי להסתדר על העוצמות של החיוניות צריך אדם להיות "נזיר וקדוש" כמו יעקב אבינו שלא ראה "קרי" מימיו.

אחרי שהבנת את העקרון הזה צריך להכיר עוד עקרון חשוב מאוד. לא לטעות בטעות שטעה בה "קרח". מה היתה הטעות שלו ואיך היא קשורה לשער ולקרחת שעליה נקרא שמו?

דע לך שכל הכהנים שהיו צריכים להתחיל את כהונתם, היו מגלחים את כל שערם. כך יש להם שליטה על הכוחות שלהם. הם רוכשים שליטה לאט לאט כשהשער הולך וצומח - הם מוסיפים לאט לאט יותר כוח - וכשזה בא בהדרגה הם יכולים לשלוט עליו. הם מסתפרים כשהם מרגישים שהם מאבדים שליטה.

"קרח" חשב את עצמו ל"קדוש" כך הוא אומר במפורש "כי כל העדה כולם קדושים" ובעיקר, כמובן, אני. לפי השקפת עולמו הוא לא צריך לעשות "קרחה" בעצמו. הוא כבר "קדוש". הוא כמו יעקב אבינו. הוא לא היה מוכן להוריד משהו מהכוח שלו. מהעֹשר שלו. מהשער שלו - סוף הסיפור ידוע.

מי שהיה יותר מציאותי ממנו. מי שהבין יותר טוב ממנו את כוחו השלילי והחיובי של השער היתה דוקא אשה. אשתו של און בן פלט. היא גילתה את שערה והסתרקה בפתח האוהל כדי למנוע מעדת קרח לבוא לקרוא לבעלה, לאון, לבוא למחלוקת עם משה.
היא ידעה את כוחו (אונו - און) של השער. כוחו החיובי וכוחו השלילי. היא ידעה שעל ידי שליטה בכוח זה אפשר להביא חיים לעולם. וכך היא הביאה חיים לבעלה לה ולכל משפחתה.

בהצלחה