מצוות וטעמן

שלום וטוב.
שמחתי מאוד על שאלתך המעניינת.
המענה לשאלתך הוא שבקיום כל מצווה מתקיימים שני טעמים: טעם פרטי לאותה מצווה, וטעם כללי של קבלת עול מלכות שמים. וראה את דבריו של רמח"ל: "והנה הוא מקיים חפצו יתברך שמו בזה בשני דרכים נמשכים זה מזה, והיינו כי הוא מקיים חפצו במה שציווהו שיעשה המעשה הזה והוא עושהו, ושנית, כי הנה במעשה ההוא הנה הוא משתלם באחת ממדרגות השלמות, שהיא תולדת המצווה ההיא" (רמח"ל, דרך ה', חלק א', פרק ד', ז). ובדומה כתב ר' יוסף אלבו: "ועל זה אמרו 'גדול המצווה ועושה, ממי שאינו מצווה ועושה'. כי המצווה ועושה, בעשיית המצווה כתקנה יעשה שני דברים: האחד, שיעשה הפועל הטוב או היושר באמת* והשני, הוא מכוון לעשות רצון אביו שבשמים. ומי שאינו מצווה ועושה, יעשה הפועל הזה מצד שהוא יושר בלבד, לא זולת זה" (ספר העיקרים, חלק שלישי, פרק כח).
כאשר אדם מקיים מצווה רק בכוונה לצאת ידי חובה, פשיטא שהוא מגשים את הטעם הכללי, של קבלת עול מלכות שמים. ובמקרים רבים הוא מקיים גם את הטעם הפרטי של אותה מצווה. כגון: אם הוא נותן צדקה, מגמת המצווה מתקיימת, בין אם הוא מתכוון ובין אם לאו. ברור שבמצווה כמו תפילה הטעם הפרטי אינו מתקיים אם אין כוונה משמעותית, ואכן ר' חיים מבריסק טען שאם התפלל בלי מודעות לכך שהוא עומד לפני ה' - לא יצא ידי חובת תפילה כלל.