מיקומו של התמר בסימני ר''ה

למעשה ישנם מנהגים שונים בסימנים שאוכלים בליל ראש השנה ומוסיפים דברים נוספים לסימן ברכה מלבד דבר חז"ל וגם סדרים שונים יש בדבר.

הגמרא אמרה: "אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל אינש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי" (כריתות ו.). כתב הרמ"א (תקפ"ג) "ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה" (אבודרהם).

ואמנם על פי ההלכה בשו"ע רי"א "היו לפניו מיני פרות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר". ולפיכך היינו צריכים להקדים את התמרים. ואולם מכיון שהתפוח בדבש חביב עליו ביותר נהגו להקדים וסומכים בזה על דעת הרמב"ם (שם ס"ב) "ולהרמב"ם אם היה מין אחד חיוב לו יותר בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות, בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם מין ז' - מקדים החביב לו אז באותה שעה".

ואמנם לפי הסדר שכתב גאון עוזנו ותפארתנו רבינו יוסף חיים זיע"א הבן איש חי, וכן נוהגים חלק ניכר מעם ישראל. מתחילים לברך על התמר תחילה כי יש בו מעלות רבות: א. הוא ממין שבעה. ב. נשתבחה בו ארץ ישראל. ג. הוא מתוק. ד. הוא נמשל לצדיק, "צדיק כתמר יפרח".

ואין קושיא על דברי הגמרא שהתחילה בירק לפני התמר כי אין הכי נמי מדין קדימת ברכה, הרי פסק מרן בסימן רי"א "ואם אין ברכותיהם שוות אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב".

ויתכן שבימיהם היו הירקות הללו חביבין יותר מהתמר. ויש לשים לב, בגמ' הוריות נאמר "לעולם יהא רגיל למיחזי..." ולכן כתב הרב כף החיים (תקפ"ג) שמי שקשה לו להשיג את הפרות והירקות האלה בכמות מספקת, או שקשה לו לבדקן מתולעים יסתכל ויאמר את ה"יהי רצון" ואינו חייב לאכלם.