לא יודע להתבטא

טענה זו היא בוודאי טענת סרק של היצר הרע. וכי רבינו הקדוש נתן עצה ותיקון נפש לכלל נשמות ישראל שמתאים רק לאנשים שיודעים להתבטא?
רבי נתן כותב בליקוטי הלכות, שגם אדם שנדמה לו שאינו יודע להתבטא, אם יעמידו אותו מול שופט בשר ודם, אפילו על עברה קטנה שעשה ויכול להיענש בקנס כספי, האם לא ימצא כוח לבטא את עצמו ולבקש רחמים? הלא בלי ספק יסביר את עצמו בארכות, ויבכה, וישטח טענותיו, ויתחנן, ויעשה כל מה שביכולתו כדי לצאת זכאי. הרי מעולם לא שמענו על נידון לעונש שיאמר שאיננו יודע להתבטא. וכמו כן כל אחד מאיתנו, מלמד רבי נתן, אם היה מבין בליבו היטב לפני מי הוא עומד, שגורלו וגורל כל היקרים לו נתון בידיו, והוא רק אומר לו: "דבר", בוודאי היה פותח את פיו ומפרש שיחתו לפניו יתברך כראוי.

מלבד האמור חשוב לציין, שמה שיקר בעיני ה' איננה יכולה הביטוי של האדם, ובכמה מילים יפות או נמלצות הוא יודע להשתמש. מה שחשוב בעיני ה' הוא רק – בכמה אמת ובכמה כנות האדם מדבר לפניו, ואם האדם מדבר דיבורי אמת בתפילתו – בוודאי יקבל ה' את תפילתו ויושיעו. וכך מבאר רבינו הקדוש בעניין זה (בתורה קי"ב בליקוטי מוהר"ן): "אבל כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו ונשאר בחושך ואין יכול להתפלל .
...ועל ידי אמת זוכה למצוא הפתח.
...ועיקר ההשתוקקות של ה' יתברך אינו אלא אל האמת" (ליקוטי מוהר"ן ט' וקי"ב).

אמת – לא להעמיד פני צדיק, לא להצטעצע במילים גדולות ונכבדות. לא לנסות להרשים את ה', הוא הרי יודע את האמת.
לומר באמת מה אני חושב ומה אני מרגיש, מה כואב לי ומה משמח אותי.
לתאר בצורה הכי מפורטת ובמילים הכי פשוטות מה עובר עלי, גם במעשים, גם במוח וגם בלב.

וכך מוסיף ומבאר עניין זה רבי נתן במכתביו לבנו ("עלים לתרופה" מכתב י"ז): "חזק ואמץ בני חביבי וידידי, וזכור את בוראך בכל עת, אפילו בשעת המשא ומתן, מכל שכן בעת הפנאי. למען ה' לחטוף איזה שעה לפרש שיחתך לפניו יתברך, כאשר הזהירנו רבינו זיכרונו לברכה פעמים אין מספר. חזק וחזק בזה בהתחזקות חדש בכל יום ואל יבהלוך רעיונך משום דבר שבעולם, ואיך שיעבור עליך, הן בעסקי הגוף, הן בעסקי הנפש, הן בעסקי ממון ומשא ומתן, איך שיהיה, איך שיהיה, אתה מקומך אל תנח.

כי יש דיבורי אמת לדבר לפני המקום ברוך הוא בכל יום תמיד, איך שעובר על האדם, בין בעלייה, בין בירידה, בין בטיבו (בטוב) בין בעקו (בצרה) חס ושלום. ואין שום תירוץ בעולם, כי אמת ה' לעולם, היינו שאמת ה' הוא לעולם תמיד, ואין שום דבר שבעולם העובר על האדם, איך שהוא, שיכול להסתיר ולהעלים, חס ושלום, האמת של ה' יתברך. כי אמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, והדיבור האמת מאיר בכל מיני חושך ואפלה שבעולם, ותמיד יכולין למצוא פתחים לשוב לה' יתברך על ידי דבור האמת, איך שהוא, כמבואר כל זה על פסוק "צוהר תעשה לתיבה" בשני מקומות (ליקוטי מוהר"ן ט' וקי"ב), עיין שם היטב. והרגל עצמך לילך עם התורה הזאת, שתמשיך עצמך רק אל האמת ותביט תמיד על האמת לאמיתו, ותראה להוציא הדיבור מפיך באמת תמיד, ואז יאיר לך אור ה' יתברך בכל מקום אשר אתה שם בכל עת, ותראה הפתחים לצאת מחושך לאור גדול, ותוכל לזכור הבשם יתברך תמיד, כי הוא יתברך נמצא בכל עת ובכל מקום ובכל אדם, באיזה מדרגה שהוא.

ולמען ה' שלא יהיה דברים האלו ישנים אצלך, חס ושלום, מחמת שנדמה לך שאתה יודע אותם מכבר, כי באמת עדיין לא התחלת לידע עד היכן מגיעים דברים אלה. והעיקר לקיימם בפשיטות באמת ושיהיה בעיניך בכל יום כחדשים, ובפרט שדברים אלו מתחדשים לבקרים בכל יום מחדש".