כניסת לבית הכנסת במנעלים

הגמרא במסכת ברכות (ס"ב) למדה אותנו שבית כנסת הוא מקדש מעט אך לא כל החומרות האסורות במקדש נאסרו גם בבית הכנסת, ולכן להר הבית אסור להכנס במנעל אבל לבית הכנסת מותר.
לענין רגלים מגולות, הרמב"ם כתב (פ"ה, ה') "ולא יעמוד. . . ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני גדולים אלא בבתי רגליים". וכן הוא בשו"ע (צ"א, ה'). והכלל הוא, שבמקום שלא עומדים לפני גדולים בלי גרביים אסור לו להתפלל בלי גרביים, אפילו כשהוא בביתו ולא רק בבית הכנסת.
ולענין נעלים הביא התשב"ץ בתשובה רפ"ה (כה"ח צ"א בס"ק כ"ה) שתלוי לפי מנהג המקום. אם מתפללים עם נעליים או לא. ועיין להחיד"א ברכ"י קנ"א ס"ק ח' שהאריך בזה וכתב שהמנהג למעשה להכנס לבית הכנסת ולהתפלל עם נעליים.
אולם, מרן פסק (קנ"א ח') שטיט שעל רגליו יש לקנחו ולפיכך אין להכנס לבית הכנסת עם נעליים שיש עליהן בוץ אלא יקנחם קודם שיכנס .
והמשנה ברורה (צ"א) הוסיף וכתב שאין זה נכון להתפלל עם מגפיים, ועל כל פנים גם בזה אם דרך אנשי המקום לעמוד לפני הגדולים במגפיים, מותר ובלבד שהן נקיות ללא טיט עליהן


לסכום:

א. במקום שנהוג לעמוד לפני הגדולים עם גרביים דווקא, צריך להתפלל עם גרביים גם בביתו.

ב. המנהג המקובל בימינו להתפלל עם נעליים.

ג. נעליים שיש עליהן טיט ובוץ יקנח אותם קודם שיכנס לבית הכנסת (ולעניין שבת זו שאלה אחרת).

ד. במקום שלא נהוג לעמוד לפני גדולים במגפיים, אין להתפלל במגפיים. ובימינו יש כמה סוגים של מגפיים.