שאלה
שלום.
כמו הרבה בני נוער, גם לי יש ספקות באמונה. אני חיה כבחורה דתיה למהדרין (כמעט...), שומרת על קלה כחמורה ואין לי ספק שחיי כרגע הם הבחירה הטובה ביותר לדרך חיים. בין הברירה של לחיות חיים משמועתיים ואמיתיים לחיים של בחירות אקראיות ברור לי מה היא הבחירה הנכונה ואני מאמינה בזה מאוד.
הבעיה היחידה היא, שבנוסף לדרך החיים הדתית הנפלאה, שמאגדת את המשפחה ונותנת מסגרת תומכת, צריכה לבוא אמונה בהשם.
אני מתמודדת עם שאלות אמוניות כבר כמה שנים טובות ולצערי חשבתי שהתשובות יבואו מאליהן. מא שהייתי בת מצווה אני מוטרדת מהן, ויש לי רק יותר ויותר שאלות עם השנים. אני כבר בשנה שנייה לשירות הלאומי, חיה את התורה ולמרבה האירוניה- עובדת עם בני נוער חילוניים ומנסה לקרב אותם ולהראות להם את היופי שביהדות. איך אני מסתדרת עם הקונפליקט הזה? אין לי שום בעיה. אף אחד לא מדבר על נוכחות אלוהים. כולם רק מניחים הנחת יסוד שהוא קיים ומשם לוקחים את זה הלאה וממש אין לי בעיה להשיב על קושיות ואני בהחלט מאמינה בדברים שאני אומרת ומעבירה. אני באמת רואה שחיי האמוניים שומרים עלי. אבל אני מרגישה שאני משלה את עצמי, שאני בוחרת את הדרך הנוחה ביותר לחיות ואני מתחילה לתהות האם אני לא הולכת עם השקר הזה יותר מדי. אני לא רוצה לנטוש את חיי הדת, אבל איזו משמעות יש להמשיך ולעשות את אותם הדברים ללא אמונה? הכלל של 'אחרי המעשים...' ממש לא פועל אצלי ועד כמה שזה נוח לא לשנות כלום, נמאס לי לעשות בכאילו.
אני אדם מאוד שכלי והתשובות שאני שומעת הם רק 'זאת אמונה- ללא הוכחה, פשוט להאמין שה' קיים' או הוכחות מהבריאה- מציאות הבריאה אמורה להעיד על נוכחות בורא. או משהו בסגנון של 'מיליארד סינים לא טועים...'- זה שזה עבר דורות דורות עד שהתורה הגיעה אלינו, משהו שכל עמ"י צפה בו, אמור לספק לי הוכחה ניצחת.
האם יש עוד משהו לפני שאני ארגיש שאני מוותרת סופית על הנסיון להתקרב?
אני באמת רוצה להאמין אבל קצת קשה לשכנע אותי בטיעונים מהרגש ולא מהשכל...
תודה על תשומת הלב והזמן,
ומוכנה לעשות הרבה כדי להרגיש משהו.
שירה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום שירה!
דברייך ניכרים בכנות שבהם. החיפוש האמיתי הוא עצמו התחלת הדרך לאמונה.
האמונה בה´ אינה רק שכל או רק רגש.
את מגדירה את עצמך כאדם מאד שכלי, אך מחפשת בעצמך את הרגשת האמונה.
זה טבעי ונכון. האמונה קשורה גם לשכל וגם לרגש, אך היא לא זה ולא זה.
משל למה הדבר דומה? למראה שאנו רואים. האם הוא שכלי? האם הוא רגשי? אנו רואים וזהו.
הבעיה שלנו היום, נובעת מכך שחווית האמונה כסוג של תחושה ישירה הטשטשה לאחר העלמות הנבואה וחורבן הבית. התנ"ך מספר לנו על תקופת הנבואה, בה האמונה היתה מוחשית יותר.
עם זאת, כמעט שאין אדם שאיננו חווה חוויות של אמונה. השאלה היא איזה משקל לייחס להן. החויה שלך, לפיה חיים דתיים הם הטובים ביותר, גם היא סוג של חווית אמונה. כמו גם חוויות רבות הפוקדות אותנו מול נופים אדירים, תופעות טבע אדירות, או מצבים אנושיים שונים.
כל אלה מעוררים בנו תחושת השתאות והתפעלות – שביסודה היא תחושת אמונה.
אפשר לקחת את כל החוויות הללו ולתת להן פרשנויות אחרות. אין הן ´מוכיחות´ את אמיתת האמונה במובן לוגי מלא. אך האם בדברים המשמעותיים בחיינו אנחנו תובעים מעצמנו הגיון שעולה על ההגיון שבהוכחות וברגש האמונה?
האם אנו זקוקים ל´הוכחה´ שאנחנו חשים רגשי אהבה לבן זוג?
הלא יכולים אנו גם ביחס לרגש זה להסביר שרגשות אלה הם בסך הכל תהליך כימי, ולא רגש אנושי עמוק!
האם כשאנחנו אוהבים מישהו אין לנו כלל ספקות? פעמים רבות אנשים לא מצליחים להנשא, כי הם מחפשים בן זוג ללא כל ספקות. ספקות הם תכונה אנושית, בדרך כלל בריאה. בכל זאת, אדם בדרך כלל יודע להתגבר על הספקות, ולבחור בבן זוג. גם בתהליך אמוני ישנם ספקות, אך אנו יכולים לבחור אם להשאר ´תקועים´ בהם, או להפתח לאמונה.
כתבת שחשבת שהתשובות יבואו מאליהן. תשובות לרוב אינן מגיעות מאליהן. גם נושא האמונה הוא נושא שצריך למידה ועבודה. אין די בשאלת אנשים פה ושם.
מומלץ שתמצאי אדם שלמד וחי את הנושא, איתו תוכלי להתייעץ.
בהצלחה!
ישראל