החניכות שלי לא מתפללות. מה לעשות?

שלום וברכה,
בראשית דברי רציתי לעודד אותך. מתוך מכתבך ניכר שמצבן הרוחני של החניכות שלך כואב לך. לדעתי זו אחת נקודות המפתח של ההדרכה. מדריך שאכפת לו מהחניכים גם, ובעיקר, מרמת ההתנהגות שלהם, יודע על מה לשים דגש בעבודתו החינוכית, מה הם התכנים המרכזים עליהם הוא צריך לעבוד, וכיצד ובמה עליו להשקיע את מירב כוחותיו.
ועוד נקודה חשובה, בחינוך. שום פעולה שפעלנו לא חוזרת ריקם, הכל משפיע, כל דיבור, כל שיחה, כל פעילות, כל דוגמא אישית. הכל מקדם את חניכים, גם אם זה לא נראה על פני השטח, גם אם אין תוצאות מיידיות. אצל בעלי המוסר היה מקובל לומר "ושמתם את דברי אלה על לבבכם", והרי לכאורה צריך לשים את הדברים בתוך הלב, אלא שבחינוך לא תמיד יש לנו גישה לתוך ליבו של החניך, לעיתים הוא מרשה לנו להגיע רק אל מחוץ ללב, וכאן התורה מעודדת אותנו כי אין חשש, אפשר להניח את הדברים בפתח הלב מבחוץ, והדברים יחכו שם ליד הדלת, וביום מן הימים, כשיפתח הלב יפלו הדברים מאליהם פנימה.

בעיית התפילה, שאת מצביעה עליה היא נחלת חניכים רבים בסניפים רבים, ויש מקום לתת עליה את הדעת גם ברמת פעילות ארצית, (אם זכרוני אינו מטעה אותי, כבר חלפו הרבה שנים מאז נושא התפילה היה נושא בבני עקיבא). ברמה השבטית אני אתן לך כמה עצות והצעות, שאני כמדריך לשעבר השתמשתי בהם.

א' רמת המדריך - מדריך שרוצה לרומם את החניכים שלו גבוה יותר, צריך בעצמו להיות מלא יותר מאשר חניכיו, כמו מנוף שיכול להרים רק עד הגובה שבו הוא נמצא. לפני כל נושא שאנחנו רוצים להעביר לחניכים, כדאי ורצוי להעמיק בו, להוסיף ידיעות, ולחקור עוד, מעבר למה שידענו עד היום. המדריך, גם אם הוא מתפלל יותר בכוונה מחניכיו, וגם אם הוא שומר על שקט בתפילה, אין זה אומר שהוא יודע הרבה יותר מהם. לפעמים הוא פשוט יותר בוגר מהם ולכן הוא הפנים את הידיעות שהם גם יודעים, רק שהם עדין לא הפנימו אותם. חניכים רואים ומרגישים כשרמת הידיעות של המדריך רדודה ומתאימה לכיתה ו'. לכן יש מקום מצידך לקחת את הנושא כפרוייקט ולברר אותו ולהשקיע בו בראש ובראשונה לעצמך.

ב' אוירה סניפית - במידה והחלטתם בישיבת מדריכים לקחת את התפילה כנושא סניפי, אפשר וצריך לגשת לזה בכל הכלים. אוירה של תחרות בסניף, במסגרת קירות, הצגות, חידות ושאר מיני הפעלות, יכולה ליצור דינמיקה חיובית שתשפיע על התפילה בסניף. הסניף יכול להכריז על חודש "תפילה" שבו תהיה תחרות פרסומות, נסיעה לתפילה בכותל, או במקום שיש תפילה באווירה מיוחדת (ישיבות, חסידויות, קרליבך וכו') תחרות סניפית, לוח קיר עם שאלות ומאמרים וכו' כיד הדמיון הטובה עליכם (בכדי לשלב את מה שכתבנו מקודם, על רמת המדריך, המלצתי לכל סניף, לפני שניגשים לנושא סניפי חדש, לערוך ערב/ יום עיון בנושא, להביא רב/ מרצה, לשמוע קצת על הנושא ברמה יותר גבוהה, למשל- שיעור בנושא "איך מחנכים לתפילה", במסגרת יום העיון, לבצע "הפעלת מוחות" של כל צוות ההדרכה, וביחד להציע ולהחליט מה הולכים לעשות החודש).

ג' חשיבות התפילה בסניף - הרבה מדריכים היו שמחים אם היה אפשר לבטל את ההכרח של התפילה בסניף ('ממילא הבנות לא צריכות להתפלל מנחה', 'עדיף שהחניכים יתפללו עם ההורים', ועוד טענות...) אני טוען שיש בתפילה בסניף חשיבות חינוכית, מעבר לעובדה שהרבה חניכים לא היו מתפללים בבית, יש חשיבות של תפילה בכל פעילות שאנחנו עושים. צריך לדעת שב"חוקת התנועה" (כן, יש כזה דבר) כתוב שצריך להתפלל גם בסמיכות לפעולות שבימי החול, אם הם בזמן תפילה. הרעיון שעומד מאחורי זה, הוא שכל פעילות שאנו עושים צריכה להיות משולבת בתפילה. בכל חתונה או בר מצווה אנחנו מתפללים ערבית, ולא רק בגלל שהגיע הזמן. אלא כל מה שאנחנו עושים בעולם הזה מלווה בתפילה. אנחנו רוצים להתחתן, הציבור עומד ומתפלל על הזוג שיצליח, אנחנו מתכנסים לאסיפה, אנחנו מתפללים שנצליח. וגם שאנחנו באים לסניף לפעילות אנחנו מתפללים שנצליח. יעקב אבינו אומר "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" והתרגום מתרגם שלקחתי מיד האמורי בתפילותי ובקשותי, הרעיון הוא שאי אפשר לנצח במלחמה רק בחרב וקשת צריך שתהיה תפילה מאחורי הקלעים, וכך נוכל לקחת מיד האמורי. אותו דבר גם בסניף, אנחנו צריכים להתפלל כמו בכל מקום שאנחנו נמצאים בו.
חשיבות נוספת היא התפילה ללא כפייה והשגחה. בבית הספר ובבית הילד מתפלל תחת עינו הפקוחה של ההורה/ מורה, היתרון בתפילה בסניף היא שכאן זו ההזדמנות היחידה לתפילה לא כפייתית. כמו כל שאר הדברים שבסניף ניתן להגיע לעשיה מרצון ללא כפיה. (כאן המקום לשקול עד כמה להעיר לחניכים על תפילה או כל דבר אחר, במידה והם לא מפריעים לאחרים).

ד' איך לחנך לתפילה? - לפי דעתי חשוב להדגיש את החופש בתפילה, להדגיש את יכולת הבקשה האישית, לתת לחניך את ההרגשה שאפשר לבקש הכל בתוך הנוסח של התפילה, וגם הדברים ההכי קטנים צריך להתפלל עליהם. למצוא עם החניך דברים שהוא נזקק להם, ולעודד אותו להתפלל עליהם, לעזור לו לאתר היכן להתפלל עליהם (מאורע שמאוד השפיע על התפילה שלי, הוא, כשהייתי קטן והיתה לי בקשה שבקשתי מאבא שלי, אבא שלי לקחת אותי לבית הכנסת, בשעות הערב כשהכל היה חשוך חוץ מנר התמיד שמעל ארון הקודש, ואמר לי שאבקש את הבקשה מהקב"ה. התחושה שהיתה לי מהתפילה הקצרה הזאת ליוותה אותי הרבה שנים).

ה' דוגמא אישית - וכל מילה נוספת מיותרת.

להשלמת התמונה כדאי לעיין בקטע שכתבנו על תפילה ונועד במיוחד למדריכים:
מלב אל לב- http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1185
וכן בקטגוריה על תפילה - http://kipa.co.il/noar/N_ask_list.asp?cat=7 באתר שלנו.

המון המון בהצלחה,
שמיר, חברים מקשיבים

נ.ב. כהשלמה לימי העיון רציתי להציע, מה שאני עשיתי כמה פעמים עם המדריכים שהדרכתי איתם. היינו מחליטים מה הנושא שכרגע מעניין אותנו. כל אחד היה מכין קצת בבית, על הנושא מבחינה כללית וגם מתודות להעברה, אחר כך היינו יושבים ביחד, ודנים על הנושא מציעים הצעות, מתווכחים, נמרחים ומתפלספים, אבל בסופו של הערב זה היה מאוד יעיל. היתרון של המסגרת הזאת שלא צריך לארגן מראש, וגם אפשר ועדיף לעשות אותה עם קצת מדריכים (5 בערך).