איך להתמודד עם רגעים של ספיקות ופקפוקים באמונה?

שלום לך,
את מתארת בשאלתך תסכול מהעליות והירידות שיש לך ביחס לאמונה.
ראשית, חשוב שתדעי שעצם המצב של העליות והירידות הוא טבעי. להבדיל ממדרגתנו, מצאנו גם אצל גדולי עולם תיאורים של "עיתים דקטנות" ו"עיתים דגדולות". עובדה זו נובעת מעצם טבעו של הכוח הרגשי שבאדם שנמשל ללבנה, שפעמים היא מלאה ופעמים חסרה. אלא שחילופי המצבים הללו אינם צריכים לערער את עצם האמונה, מכיוון שהאמונה אינה בנויה על בסיס הרגש כי אם על הכוח השכלי שבאדם. השכל מקנה לאמונה את היציבות, כחמה בגבורתה, ומכוחו מתמלא ומתחדש הרגש, ומתפזרים ענני הספקות.
את בודאי שואלת מה כל כך יציב בשכל, הרי טבעו של תהליך החשיבה כרוך במשא ומתן מתמיד של קושיות ותירוצים?! וכיצד ניתן לבנות אמונה על ראיה שאולי מחר תופרך? אם כך תטעני, בודאי את צודקת. אלא שאני, בטענתי שהאמונה צריכה להיבנות על השכל, לא התכוונתי להוכחות חיצוניות למציאות הבורא כי אם לבניין של השקפת עולם והסתכלות שלמה. ואסביר את דברי.
עצם הנטיה לאמונה היא טבעית באדם גם ללא שום פיתוח. קיימת בנו, בצורה טבעית, תחושה פנימית שהמציאות הגלויה שלפנינו איננה חזות הכל וקיימת נשגבות ואדירות שהיא נעלה הרבה למעלה מהחזיון הגלוי של החיים. רגש זה איננו מיוחד לעם ישראל בלבד, אלא קיים בכל אדם שנברא בצלם. זהו הבסיס לאמונות והדתות כולן. עם ישראל קיבל בהר סיני לא את עצם כוח האמונה, כי אם את ההדרכה כיצד ניתן לפתח את הנטיה האמונית ולהופכה מנטייה גולמית בלתי מעובדת, העלולה לדרדר את האדם לאדיקות חשוכה ואכזרית, לכוח מאיר ומחיה המעלה את האדם מעלה אחר מעלה. מצוות התורה באות לסלול מסלול חיים לאדם שבהם האדם לא רק יעריץ את הרוממות ויסגוד לה בזמן ששאר חייו נשארים שפלים וחשוכים. מצוות התורה מדריכות אותנו לחיות בכל דרכי חיינו, לפרטי פרטיהן, חיים נעלים וערכיים.
אלא שהתורה איננה נגמרת במעשים בלבד. התורה איננה רק הוראות הפעלה לאדם. התורה באה לחדש באדם נקודת מוצא חדשה לחיים, לחדש השקפת עולם על היחיד והחברה, על העבר וההווה, וממילא על העתיד. השאלה בדבר קיום בורא לעולם איננה שאלה מקומית על מה שקיים שם בשמים, אלא היא שאלה מהותית הנוגעת לכל ההסתכלות של האדם על החיים. האם המציאות כולה היא תולדה של אקראיות, או שביסוד הכל עומדת מגמה מוסרית עליונה שמכוונת ומדריכה ונותנת ערך לכל. העולם באספקלריה של אמונה הוא עולם של מגמה וכיוון, ועם המגמה והכיוון הזה צריך ללמוד להיפגש. זוהי הקומה השניה של פיתוח האמונה הטבעית, גילוי עולם האמונה. האמונה הגולמית, הבלתי מעובדת, עסוקה כל הזמן במחשבה על אלוקים שבשמים. רוב המחשבות הנן דמיוניות וממילא עקרות, שהרי כיצד ניתן לחשוב על דבר שהוא למעלה מכל מחשבה. אך האמונה המפותחת, האמונה הישראלית, עסוקה בדבר אחר לגמרי. היא עסוקה בפגישה עם ריבונו של עולם פה בארץ.

מימדים שונים יש למפגש עם ריבונו של עולם.
המפגש הראשוני הוא בעצם המופלאות של הבריאה. הדיוק, ההיקף, הגודל והקוטן שבהרמוניה הנפלאה של הבריאה מורות לנו שהחיזיון שלפנינו איננו יכול להיות סתמי ואקראי. האם זו "הוכחה" חיצונית? אם נלמד לחיות את האמונה, אזי מתוך ההבנה שיש משמעות לעולם כולו נוכל לתת משמעות לחיינו האישיים. ההתבוננות הזו תפגיש אותנו עם רבונו של עולם במחשבותינו ומעשינו.
אם ממשיכים אנו הלאה אל עבר החיזיון של ההיסטוריה האנושית מוצאים אנו תופעה מפתיעה. על אף כל המורדות והתסבוכות של האנושות, ההיסטוריה האנושית נמצאת במגמה מתמדת של פיתוח ועלייה מוסרית ומדעית. בלא להתעלם מהחסרונות, אין כלל מה להשוות בין תרבויות החושך האליליות שבהן הקריבו אנשים את בניהם למולך, לבין עולמנו המודרני הדוגל בערכים הומניים וליברליים. מבינים אנו שקיים במעמקים כוח פנימי שמכה באנושות ואומר לה 'גדל'. אנחנו רוצים ללמוד מהכוח הזה איך לגדל את נפשנו. ההתמודדויות האישיות שלנו מתקיימות על רקע האנושות כולה. לכן הכוח הזה קיים בקרבנו, ואנחנו רוצים לפתחו בתוכנו. חיפוש האמת האישית מתפתח מתוך קשר של הבנה והעמקה לכוח המשגיח על כל בני האדם, ואומר גם לכל אחד ואחת מאתנו:"גדל".
אנחנו, כבני העם היהודי, שייכים למעגל פנימי יותר של התגלות אלוקית בעצם הקיום שלנו כעם. עצם תחילת ההופעה שלנו על במת ההיסטוריה, בדמויות מופלאות החורגות הרבה הרבה מעבר לרמת האנושות אז, דרך העקשנות המיוחדת שלנו להתקיים ככבשה בין שבעים זאבים ועד החזרה שלנו לארץ אחר אלפיים שנות גלות בנאמנות לדברי נביאינו שניבאו כן לפני אלפי שנים, מעידים שקיים בעולם מהלך החורג הרבה מעבר לכל קנה מידה רציונאלי טבעי. מה אומרת לנו "עדות" זו? איננו רוצים לחיות כעורכי דין המתאמצים כל חיינו להביא הוכחות ועדויות. ה"עדות" היא דרך חיים, מורשתנו הייחודית שדרכה אנו מוצאים את עצמנו. ככל שנרחיב יותר את המפגש עם ריבונו של עולם דרך עם ישראל ותורת ישראל, ככל שנעמיק יותר ונבסס יותר את חיינו באמת – ככה גם נמצא את עצמנו חיים כך בשמחה ובלי תסכולים.
אפשר היה להרחיב עוד הרבה במלאכה הזאת של המפגש עם ריבונו של עולם. אפשר היה להראות איך עצם הנפש שלנו התובעת לחיות חיים של משמעות היא תולדה של העובדה שלמציאות כולה יש ערך ומשמעות. לצערי, הדברים האלו צריכים הרחבה גדולה החורגת מעבר למסגרת המצומצמת של מכתב זה. מה שרציתי להעביר לך במכתבי זה הוא שככל שמתפתחת באדם השקפת עולם של אמונה, כך פחות הוא עסוק בשאלה האם קיים אלוקים בשמים, שהרי אם רק יפתח הוא את שתי עיניו יגלה את מלכות ה' איך היא מלאה את הארץ בכל המימדים והמישורים השונים.
במכתבך בולטת אווירה של משבר של אדם שהקומה המעשית של האמונה פותחה אצלו, אלא שבשלב מסויים הדבר איננו מספק ומתחיל אצלו הדחף שיבוא הפיתוח של הקומה השניה – קומת ההשקפה של האמונה – הספקות והיסורים שלך הם רק עדות לזה שהגיע זמנך להתקדם!
לצערי אין לבעייתך שום פתרון קסם מלבד העמקה ולימוד מפי סופרים ומפי ספרים, וככל ששמש הדעת תאיר כך יסתלקו להם ממילא ענני הספקות.

אקווה שתעני לאתגר זה בברכה, ואם נוכל להיות לעזר בעניין - בשמחה!
לפעמים שיחה אישית יכולה לעזור לברר יותר את הדברים. אם תרצי,
את מוזמנת לפנות אלינו.
בברכה,
אוהד - חברים מקשיבים