מקבץ שאלות- 2)הזכרת שם שמיים שלא במקום ברכה

שלום רב,

2) כותב השולחן ערוך סימן רט"ו סעיף ד: "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן".

וכתב המשנה ברורה שם בסעיף קטן כ': כנשבע לשוא - הוא לשון הרמב"ם ומקורו ממה דאיתא בגמרא כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם וגו' ומ"מ דעת כמה ראשונים דעיקר האיסור הוא מדרבנן כיון שהוא מזכירו בברכה דרך שבח והודאה וקרא אסמכתא בעלמא אבל אם הוא מזכירו להשם ח"ו לבטלה בלא ברכה לכו"ע יש בו איסור תורה שהוא עובר על מ"ע דאת ה' אלהיך תירא שהיא אזהרה למוציא שם שמים לבטלה כדאיתא בתמורה דף ד' כי זהו מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כ"א בדרך שבח והודאה מה שמחויב אבל לא לבטלה. ומ"מ בין לדעת הרמב"ם ובין לשארי פוסקים אם נסתפק לו על איזה ברכה אם בירך או לא אם הוא דבר שהוא דאורייתא חוזר ומברך ואם הוא דרבנן לא יחזור ויברך ומשמע מכמה אחרונים דאיסור יש בדבר לחזור ולברך.

לסיכום- יש מחלוקת ראשונים האם ברכה שאינה צריכה היא איסור מדרבנן או מהתורה.

כולם מסכימים שאסור מהתורה להזכיר שם ה' סתם, בכל נוסח שהוא.

הראשונים החולקים על הרמב"ם סוברים שבמקום של תחינה או שבח (בכל ניסוח שהוא) מותר להזכיר שם ה' מהתורה, ורק אם זה נאמר בלשון ברכה (=ברוך אתה ה') זה אסור מדרבנן.

מכל מקום גם הפוסקים הסוברים שאיסור ברכה שיש בה שבח אבל אינה צריכה הוא מדרבנן מודים שבמקום ספק ברכות לא יברך.

לכן, מנהג העולם להזכיר שם ה' בתפילות או שבח פרטי, ובלבד שלא יאמר בלשון "ברוך אתה ה'". ולכאורה הנוסח באמצע ברכת המפיל, בתנאי שלא מזכיר שם ה' ב"ברוך אתה" הפותח והחותם את הברכה, אינו גרוע יותר מתחינה שמזכירים בה שם ה'.