מעשה יהודה ותמר

שלום וברכה

אחד הדברים הבולטים בספר בראשית היא העובדה שאין התורה עוסקת בשיפוט של מעשי האבות, לא לזכות ולא לחובה: אין אנו יודעים האם נהג אברהם כשורה כשגירש את הגר ? כשירד למצרים ברעב ? האם נהג יעקב כשורה בלקיחת הברכות ? בעמידה מול לבן ? בהתנגדותו למעשה שכם ? ועוד ועוד. העובדה שאין התורה עוסקת בשיפוטיות מונכחת בעובדה שעל כל אחת מהשאלות האלה ורבות רבות נוספות – יש מחלוקת ראשונים קוטבית.

מעשה יהודה ותמר נמצא אף הוא ברשימה ארוכה זו, אם כי רוב מוחלט של הראשונים לא עסק כלל בשיפוט מעשהו של יהודה.

אתה צודק לחלוטין שברמה הראשונית של הפרשנות אין להכניס את הקב״ה לתמונה הזו. השאלה עוסקת במעשה יהודה, וצריך לדון בה בהקשר של יהודה. בדיוק כפי שהקב״ה נמצא מאחורי מכירת יוסף, אבל כשאנו דנים במעשי האחים – אנו חייבים להתייחס למעשה האחים, וכשאנו דנים ביהודה אנחנו צריכים לדון ביהודה.

קשת האפשרויות גדולה – למן העובדה שאכן מעשהו של יהודה אינו תקין, כחלק מכל התנהגותו במעשה תמר גם לפני שהתנהלה כקדשה, וגדולתו של יהודה הנובעת ממעשה התשובה, התיקון וההודאה שעשה, ועד הצדקת מעשהו, כדבר שהיה מקובל וראוי, והיו צורות שונות של אישות (פילגשות, אמה, זנות וכדו׳) שהיו חלק מהתרבות של אז.

זהו עולם הפרשנות האפשרי.

אני קרוב יותר לאפשרות הראשונה. לכך שיהודה עמד על סף התהום הגדולה של חוסר מוסריות כלפי תמר, גם בכך שנמנע מלתת לה את בנו השלישי, גם בהליכתו אליה כקדשה, וגם בהוצאתה להורג. גדלותו הבלתי נתפשת של יהודה, ומה הוא קבע לדורות, והפיסגה הגדולה שטיפס אליה – ההודאה הציבורית, התיקון וקבלת האחריות.

תוכל לקרוא על כך בדיון על דוד המלך:

https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4527

כל טוב