חרדה ופחד ממוות

שאלה

כבוד הרב שלום .

אני בת 26 אמא ל2 בנים מדהימים אחד בן 1.8 ואחד בן חודשיים .

כשהייתי בת 16 נאנסתי והוטרדתי במשך כחצי שנה. מה שגרר עימו התנהלות מבזה מצידי במשך כשנה לאחר מכן .

כל הסאגה הסתיימה בהיותי בת 17 וסיימתי תיכון עם בגרות מלאה , שירות צבאי מלא ובגיל 20 הכרתי את בעלי שיחייה.

לקח לי הרבה זמן לקבל את העובדה שיש משהו שיכול לאהוב אותי ולקבל אותי עם הכל, או שבכלח מגיע לי אחד כזה... אבל ה' שלח לי אותו .

במשך כל התקופה עד היום הדבר שהחזיק אותי שפויה היה השיחות עם ה', הרגשתי שרק אצלו אני יכולה לפרוק הכל . אבל מנגד הרגשתי ועדיין מרגישה אשמה בהכל . מוצאת את עצמי מתחננת לסליחה ממנו אין ספור פעמים מתחננת שיסלח לי כדי שאוכל לשחרר את זה ממני.

מאז המקרה התחתנתי , אני עומדת לסיים תואר בסיעוד אהיה אחות ואעבוד בפסיכיאטריה (הסיבה העיקרית לכך שהלכתי ללמוד את זה הייתה כי החלטתי שזו הדרך שלי להחזיר על כל הטוב שה' בירך אןתי) .

ילדתי את בני הבכור זכיתי ב"ה ללידה קלה ולעשות פדיון .

לאחר חצי שנה הוא חווה התפשלות מעי , מצב מסכן חיים ומצאנו את עצמנו בכוננות שיא עליו כל דקה פנויה ביום , עברנו אשפוזים וברורים ועברנו מחשד כזה לחשד אחר והכל בסוף התבדה .(סהכ תקופה של 4 חודשים) .התפללתי בכל הכוח שהיה לי התחננתי לאבא שבשמיים שישמור לי על הילד ... שיתן לן בריאות ורפואה שלמה ... וככה היה . ב"ה הבן שלי בסדר גמור .

שבוע לאחר האשפוז האחרון של בני הגדול גיליתי שאני שוב בהריון... ההיריון היה קשה מנשוא , אושפזתי אין ספור פעמים על הקאות מרובות והתייבשות קיצונית , אושפזתי בטיפול נמרץ לבבי עקב דלקת בלב , לאחר מכן אבנים בכליות , הייתי מועמדת לניתוח בזמן ההיריון לשחרור חסימה בכליות כאבים מטורפים והכי גדול היה הפחד שיקרה משהו לתינוק שלי . בסוף בשבוע 36 ילדתי את הבן הקטן שלי .

הציפייה להחזיק אותו בידיים הייתה ענקית , והציפייה לחזור לבית לבני הבכור ולבעלי הייתה גדולה עוד יותר. כלכך חיכיתי לשקם את היחסים עם הבן הבכור שלי ולתת לו להנות מאמא שנעלמה קרוב ל9 חודשים.

במהלך היום אני דואגת לבשל לנקות ללכת ללימודים ולדאוג לבייביסיטר לפי הצורך , וכשמגיע הערב אני דואגת לפזר לגו ולשים שירים בבית לרקוד ולשיר כי בסופו של יום.... צריך להחזיר את החיים והשמחה לבית.

ואז... כשמגיע הלילה וכולם הולכים לישון אני מסתכלת על הנסיכים שלי ועל הבעל שה' זיכה אותי בו.. ואני פשוט מתמלאת בפחד וחלחלה, הלב שלי מתמלא פחדים שמה חלילה וחס יקרה משהו לאהובים שלי (שלא נדע).

הסיבה העיקרית לזה זה כי אני די משוכנעת שיש עונש שמחכה לי איפשהו שם בסיבוב על כל מה שהיה אז.ואין לך מושג כבוד הרב מה אני מוכנה לעשות כדי שהפחד מהעונש הזה יפסיק לרדוף אותי. אני מתחננת לה' שיסלח לי ,שישמור את בעלי והילדים שלי ... שאם זיכה אותי בהם אז שיתן לי את הבינה והכוחמה והיכולת להיות אישה טובה ואמא טובה ולתקן את מה שהיה אז ושעברו 10 שנים ואין רגע שאני לא מתחננת שיסלח לי אין כיפור או שמחת תורה שאני לא מבקשת את זה ממנו.

אבל יש "בעיה" אחת קטנה והיא ... שאין לי דרך להיות בטוחה שהוא סלח לי ושאני יכולה לשחרר את זה... אז אני פשוט בהיכון כל הזמן .... החרדות והפחדים שלי מתמקדים בעיקר בבן הגדול שלי , את כל הבגדים שלו מתקופת האשפוזים זרקתי ואת התמונות שצולמו בימים ההם מחקתי כל זכר לתקופה ההיא העלמתי .והחד העיקרי הוא שיקרה לו חלילה וחס משהו, אני מאבדת את זה רק מהמחשבה...

ובעיקרון אני צריכה להצליח לנשום ... כי אני מרגישה שזה כבר מאבד את גבול הטעם הטוב. אימי אומרת שזה כי אני חודשיים אחרי לידה וחוויתי איתו תקופה קשה ומלא פחדים ורופאים אז הגיוני שיש לי חרדות כלפיו...

הלכתי לרבנית כשהוא היה קטן יותר ... היא ביקשה ממני לשחרר את זה...אמרה לי שאני גם לא אשמה בכלל . לא יודעת למה לא הקשבתי לה .

בעלי יודע על הכל ... קיבל אותי כאילו זה לא קרה והאמת שאני עושה הכל כדי לא לתת לזה להיות חלק מחיי אלה שנה וחצי שאני מעדיפה לא להזכר בהם ומזכירה לעצמי כל פעם את המתנות שה' שולח לי בכל יום.

אבל הלילות קשים לי יש כאלה שפחות ויש כאלה שיותר.. הפחד הזה מציף אותי ואני מוצאת את עצמי מחפשת עם עצמי תשובות ותרוצים ... נזכרת בדברים טובים שעשיתי ומנחמת את עצמי שאולי זה יכסה על מה שהיה.

היה לי קשה להאמין שאי פעם משהו יאהב אותי באמת וה' שלח לי את בעלי וזכיתי לאהוב ברמות הכי גדולות והכי מדהימית שקיימות , אני והוא יחד זה מושלם ויש לנו בית קטן עם חדר אחד ומלאאאא חום ואהבה , ואז הוא שלח לנו 2 בנים מדהימיםםם שבחיים לא חשבתי שאצליח לזכות לאהוב ככה ... הם הכל בשבילי כבוד הרב. אתה מבין את גודל המתנות שיש לי??? אתה מבין שזה יותר גדול מהכל והעובדה שזה כלכך גדול מפחידה אותי ברמות שאני לא יכולה להתמודד איתם כי מי חשב בכלל שמשהו אי פעם יאהב אןתי ?

ואנחנו עובדים קשה כלכך על מנת להתקדם בחיים , לקנות בית עם עוד חדר לילדים ואולי מרפסת קטנטנה לשתות קפה בבוקר ... אבל זה לא חדוב כמו העובדה שאנחנו קמים בבוקר ואנחנו בריאים ושלמים .

בבקשה... אם יש לך דרך או משהו לומר שיעזור לי לפחות להרגיש טוב יותר כי אתה בטי מבין בזה טוב יותר ממני , אז אנא אשמח ללמוד ולהפנים מדבריך אפילו איזה משהו שניתן לעשות שהוא סגולה לשמירה על המשפחה שלי.... תודה רבה .

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה