חודש הרחמים כועסת על בעלך? תתפללי שיהיה לו טוב

משל ידוע מספר על מורה שרצה ללמד את תלמידיו מה קורה לאדם שכועס על האחר ולא סולח. הוא ביקש מהם לקחת תיק, לשים בו תפוחי אדמה ולסחוב את התיק על גבם במשך חודש ימים ויותר. לאחר חודש, לא רק שתפוחי האדמה הקשו מאוד על התלמידים מפאת כובד משקלם, אלא שגם הסירחון שנדף מהם היה בלתי נסבל. "זה מה שקורה לנו כשאנחנו מסרבים לסלוח לאדם שפגע בנו", סיים המורה את הלקח שלימד את תלמידיו, "הטינה שנצברת, נותרת אצלנו, ממש כמו שק תפוחי אדמה רקובים – ורק אנו מתמודדים עמה".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאאחרי הריב המתוקשר צופית גרנט מבקשת סליחה: "טעיתי, הייתי אימפולסיבית"

  19/09/22 10:48

הטינה מפעמת כמו רעל בגוף

חודש הרחמים והסליחות מגיע עוד מעט לסיומו ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר קצת על טינות וסליחה בזוגיות. אבל לפני כן ארצה לשאול שאלה אישית – האם את או אתה שומרים טינה לבן או בת הזוג? כיועצת זוגית שאלתי את השאלה הזו לא מעט פעמים, ואגלה לכם שהתגובה הראשונה בדרך כלל פליאה: "אני? מה פתאום?", קשה לנו לקבל את העובדה שבין זוג אנשים אוהבים יכולים להיות רגשות קשים כל כך ולא פשוטים לעיכול. כולנו רוצים בסופו של יום לסלוח לבן או בת הזוג שלנו אבל האמת היא ששמירת טינה בזוגיות היא דבר נפוץ כל כך כי עצם החיים המשותפים והקרובים מזמנים לא מעט פגיעות ורגעים של תחושת עוול, תחושה שמישהו עשה מעשה לא הוגן ולכן אך טבעי שהרגשת הטינה תתפתח, לעתים, באופן בלתי מודע.

טינה שנוצרת בעקבות תחושת עוול וחוסר הוגנות מפעמת ממש כמו רעל בגוף. היא גורמת לנו לכעוס, להתרחק ולהיות עוינים כלפי בני ובנות הזוג, להרגיש קרבנות ממורמרים ולרצות לנקום (ולא, לא מדובר ברצח, אפילו רק הרצון "להחזיר" לאדם שפגע בנו זה רצון לנקמה). הטינה שמצטברת סופחת לתוכה המון כאב וחוסר אונים, מתפתחת ממש כמו מוגלה כואבת שיש לנקז. לא סתם התורה מצווה אותנו: "לא תיקום ולא תיטור" וממש באותה נשימה לאחר מכן "ואהבת לרעך כמוך" – כי הנקמה והנטירה הם הפך האהבה – הם הכאבה. קודם כל לעצמי, ולאחר מכן לקרובים אלי.

איך סולחים לאדם כל כך קרוב שפגע בנו?

נחזור אל משל תפוחי האדמה – כדי להגיע למצב שבו אנו סולחים לאדם שפגע בנו, אנו צריכים קודם כל להכיר בכך שאי הסליחה – פוגעת בנו ומזיקה לנו. כשמישהי לא סולחת לבעלה היא בעצם נפגעת פעמיים – פעם ראשונה מהפגיעה שהוא פגע בה, ופעם שניה מהרגשות הקשים שהיא שומרת כנגדו. לכן, כדי לסלוח צריך לרצות לסלוח. באמת. ושימו לב – סליחה אין פירושה הצדקת המעשים שאדם אחר עשה (יכול להיות שהוא באמת טעה והיה לא בסדר!). סליחה פירושה שחרור הכאב שנוצר אצלנו בעקבות המעשה, ניקוז המוגלה הרגשית.

יש דרכים רבות לנקז את הכאב ואביא כאן אחת מהן שמשמשת אותי אישית לא מעט והיא קבלה של הכאב. קבלת הכאב היא הבנה שמטרת הכאב לקדם אותנו, להניע אותנו לפעולה ולקדם את חיינו אל עתיד טוב יותר. את הכאב הביא עלינו ה' יתברך לא מתוך רצון להרע לנו, אלא מתוך רצון להיטיב אתנו ועם חיינו. ממש כמו בלידה כשיש צירים, שאמנם כואבים, אבל תפקידם לקדם את הוולד לאוויר העולם. קבלת הכאב היא גם הכרה בחלקנו ובאחריות שלנו בתוך הדינמיקה הזוגית – במקום להיות במקום הקורבני של "אכלו לי, שתו לי, עשו לי", לראות את המקומות שבהם לא הצבנו גבול באופן ברור והחלטי, תקשרנו את הצרכים שלנו בפשטות וללא התנצלות או נהגנו באופן לא הוגן והגון בעצמנו.

ולבסוף, אם יש בכוחנו וברצוננו – להתפלל על בן או בת הזוג שלנו. אמרנו שטינה יוצרת תחושת נקמה, שהיא טבעית לחלוטין ולכן התורה גם מצווה עליה. ולכן על מנת לסלוח ולאהוב אנחנו עושים פעולה שהיא לגמרי ההפך – במקום לרצות להרע בחזרה לאדם שהרע לי, להתפלל שיהיה לו טוב, ולא סתם טוב, אלא את אותו הטוב שאני מאחלת לעצמי. הרבה פעמים אדם שפוגע הוא אדם פגוע בעצמו (ושוב, זה לא סותר את העובדה שהוא עושה טעות) ולכן תפילה לטוב עבורו יכולה לפעול את פעולתה ולהשפיע באדוות טוב הולכות וגוברות.

ומה הדרך שלכם לסלוח לבן או בת הזוג? אשמח אם תשתפו בתגובות.

 הכותבת היא יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com.