פרשת בלק: גבולות הבחירה החופשית

אדם לא רק צריך להסתדר עם ה', לא רק לעבוד לפי האסור והמותר, אלא להקשיב לדבר ה'. אם בלעם היה יודע להקשיב לדבר ה' הוא לא היה מגיע למקום שכבר נטלו ממנו את הבחירה החופשית

פרשת בלק: עם לבדד ישכון

עם לבדד ישכון מבטא את אחת התכונות הקיומיות של העם היהודי - הבדידות. היהודים היו תמיד מיעוט בתוך הרוב והושפעו מתרבות המקום, אבל מאידך ידעו לשמור על זהותם. דבר תורה מיוחד מבנגקוק, תאילנד

אין דבר כזה מצווה טכנית

גם למצוות הטכניות ביותר, כמו מצוות פרה אדומה, אין צורך לגשת כאילו מדובר רק בחוקים יבשים שצריך לעשות - צריך, ואפשר למצוא גם טעם טוב, תחושה טובה ועניין. הרב אריה רוזנברג מהישיבה הקטנה דרך חיים בשעלבים בדקת תורה

פרשת חקת: הנהגה באמצעות הדיבור

הקב"ה ביקש ממשה להנהיג את עם ישראל על ידי קירוב העם היהודי לאמונה בו. משה רבנו טעה בכך שהכה את הסלע ובכך הראה שהוא מבקש להנהיג את עם ישראל בכח המקל והסמכות

"עלי באר בזכות משה ואהרן ומרים"

מרים הנביאה צמחה והייתה בתקופת שעבוד מצרים לאחת ממנהיגי בני ישראל, וביציאת מצרים נחשבה לאחת מגואלי העם. היא הוסיפה לשמור על מעמדה הרם כאחת מראשי העם במדבר, ועם הסתלקותה פסקה הבאר וניכר היה לעין כל שהיא נבעה בזכותה

פרשת חקת: על הסיבתיות 

הגזרה, החוק ללא טעם וללא סיבה, יכול להצטייר כגחמה אקראית וכוחנית. ככזאת היא מעוררת התנגדות. אבל לעתים המעשה ללא הסיבה הוא המעשה העמוק, שנובע לא ממערך גורמים אלא מהזהות

וישלח ישראל מלאכים

על פי המדרש יש מצוות שאין צורך לרדוף אחריהם אלא די לקיימן כאשר הן מזדמנות לפנינו, אבל את השלום יש לבקש ואף לרדוף אחריו. בעל העקדה מסביר את ההבדל ומעמיד על חשיבות השלום בין איש לרעהו ובין עם לעם

טענת קורח – טבע האדם וטבע הממסד

"און בן פלת אשתו הצילתו"

דמותה של אשת און בן פלת מועלית על נס בבבלי סנהדרין כמי שרקחה תוכנית לפרישתו של בעלה מעדת קורח ולהצלתו. שמואל דוד לוצאטו חיבר יצירה ספרותית דרמטית המתבססת על מעשה זה והמרחיבה אותו, יצירה אשר ראוי לנו לעיין אף בה

פרשת קרח: על הייחוד

התורה שבנתה את משה לא רק כעניו אלא גם ככבד פה ולשון, דאגה לאזן ולמתן את ייחודו. אבל לסרס את הייחוד ואת המעלה היתרה, זאת עצת קורח המנמיכה את רוח האדם

רב לכם בני לוי 

מדוע פונה משה לבני לוי בסיום הצעתו למבחן הקטורת אף שמאתיים וחמישים איש שיעמדו למבחן הקטורת הם ישראלים ולא לויים? מהר"ם אלשיך מסביר את פשר ההתעלמות הזו מן הישראלים

פרשת קרח: מודל המנהיגות הרצוי

משה רבנו הבין שמנהיגות צריכה ללוות את העם ולהדריך אותו ולא לפעול מתוך סמכות. קרח לעומת זאת הבין שמנהיגות היא היררכית ולכן ביקש לערער על מעמדו של משה רבנו. זהו סלע המחלוקת

לבחור איך לראות

למרגלים הייתה הסתכלות שלילית ראשונית, ולכן הם אמרו דברים שליליים ועל אף גדולתם הגיעו לחטא של הוצאת דיבת הארץ. המרגלים חטאו בכך שנתנו ללב שלהם להחליט שיראו דברים שלילים

פרשת שלח: על הפיוס

פיוס הוא מושג הרחוק מלהיות מובן מאליו. אם שברת כלי, הכלי שבור ואי אפשר להחזיר את גלגל הזמן אחורנית. ואם שברת לב? הלב שבור, המעשה נעשה, את הנעשה אין להשיב. הפיוס הוא תופעת אבסורד אנושית, המאפשרת לעשות את הבלתי אפשרי

פרשת שלח: נִתנה ראש

הביטוי נִתְּנָה רֹאשׁ, לדעת הנצי"ב, מבטא את הרצון להיות ברשות עצמם ולא לכוף ראש תחת עול מלכות שמים. לצורך נתינת ראש זו, יש לחזור למצרים שאין שם עול תורה ועבודה. הכניסה לארץ היא מסוכנת לחפֵצים "לתת ראש"