בתורה וביהדות לא תמצאו תשובה לשאלות במדיניות כלכלית, כך טוען הרב רוזן במאמרו השבועי בעלון "שבת בשבתו". לדברי הרב רוזן ההלכה היהודית איננה נותנת הוראות מדוייקות להתנהלות במישור הציבור ובדיני הסדר הציבורי, אלא רק נותנת קוים מנחים מן הבחינה המוסרית, על ראש השאלה לחפש את התשובות לשאלותיו בספרי האתיקה והמוסר ולא בשולחן ערוך.
"אין לתורה אמירות ברורות, בוודאי לא הלכתיות וגם לא עקרוניות בכל שאלת המשק הקפיטליסטי מול הסוציאליסטי", מבהיר הרב רוזן בשיחה לכיפה. "קח למשל שאלה כמו האם המדינה חייבת להיות מדינת רווחה עם שירותי בריאות ממלכתיים - אני בעד כזה דבר וזה תואם את אווירת המוסר והחסד של התורה, אבל חיוב הלכתי? אני חושב שלא קיים כזה דבר".
אז אין מושג כזה של מדינה יהודית שחייה על פי התפיסה היהודית?
"כל ימי אני חי בחתירה למדינה יהודית, ובוודאי שיש לזה אלמנטים הלכתיים גם בתחומי חברה וכלכלה, ביטחון והתיישבות, אבל כשיש דילמות של עדיפויות, ברזולוציה הזו לא תמיד יש להלכה מה לומר. העניין של מדינה יהודית הוא מוסר הנביאים, רוח היהדות, לגזור השראה של מוסריות ויחס של הגינות בהחלטות, אבל לשולחן ערוך אין מה לומר כאן.
"מי שחושב שאם היתה מדינה יהודית אז ראש הממשלה, שר האוצר או הכנסת או היו שואלים בכל שאלה את הרבנות הראשית או פוסקי הדור מה ההלכה -אז זה בפירוש לא. אפשר היה אולי לשתף את הרבנים, אבל בסופו של דבר להלכה אין מה לפסוק כאן".
הרב רוזן נותן גם דוגמא אקטואלית לדברים "למשל עכשיו בדיונים על התקציב, כל נושא העדיפיות התקציביות - האם לפגוע בחינוך ולפטר מורים לטובת הנכים, תקציב הביטחון מול הבריאות וסל התרופות, הורדת מס והעלאת מע"מ - כל אלו שאלות שצריך לדון בהן מתוך מוסריות והתחשבות, אבל מהתורה אי אפשר למצוא התייחסויות ספציפיות לשאלות הללו.
"אני אישית חושב שזה מוסרי יותר לפגוע בעשירונים העליונים מלפגוע בעשירונים התחתונים, אבל אני לא חושב שיש להלכה מה לומר בצורה חדה. אני גם לא הראשון שאומר את זה. הרב חיים דוד הלוי זצ"ל טען בנושא הזה, כמו גם בנושאי מדיניות חוץ שמילות המפתח הן מוסר ואור לגויים, אבל אין הנחיות ספציפיות".
בירוקרטיה לא מוסריות
לצד הדברים הללו, טוען הרב רוזן כי את היחס לסוגיות רבות ניתן לגזור משאלת המוסריות. לדבריו "קיימות תופעות אי-מוסריות רבות בתחום המדיניות הכלכלית הציבורית אשר צריך להלחם בהן ולדכא אותן, גם מכח היותנו מדינה יהודית, השואבת השראה ממקורותינו ומרוח התורה".
הרב רוזן אף מביא מספר דוגמאות קונקרטיות "משכורות עתק במגזר הציבורי, כולל בחברות ממשלתיות ובעמותות שונות. אין שום צידוק לתופעה זו של גריפת-שכר פי עשר ויותר מן הממוצע במשק. זו מגמה אנטי-מוסרית הנוגדת את מגמת התורה והמסורת היהודית.
"בזבוז משאבים לאומיים על ממסד מנופח וביריוקרטי, ובראשו ממשלת-ענק תמנונית עם 31 שרים וכחצי תריסר סגני שרים. למעלה ממחצית גלריה זו מיותרת, וממילא היא בלתי-מוסרית בעליל מבחינה חברתית-כלכלית. באותו אופן ניתן לשייך למגזר האי-מוסרי גם את הרפואה האי-שוויונית, ועדי עובדים המחזיקים את המשק בגרון ולצערנו עוד רבים".
"לדעתי המסר התורני בסוגיות אלו מסתכם במילה אחת: מוסריות!", מסביר הרב רוזן, "זו מילת המפתח למדיניות הלכתית כלכלית, לאורה הכל יקום ויפול. ההגדרה למוסריות ולצדק חברתי לא נמצאת תמיד בסעיפי השולחן-ערוך. היא מצויה בעיקר על לוח לבנו".