"חופש" הביקורת
אורי אורבך, אסור להפוך תנין בשבת, ספרית בית-אל, תשס"ד, איורים: שי צ'רקה
אחלה משפחה
אלמן מוכר פלאפל
התחתן עם אלמנה.
נולדו להם שישה יתומים
וכולם חיים על מנה.
אוכלים כל השנה סלט קצוץ,
חומוס, טחינה ומלפפון חמוץ.
זוללים חריף בלי מצמוץ,
ורק בפסח הם ישנים
על מצה בחוץ.
|
|
מכירים את זה כשיש משהו מעצבן, ואז רוטנים "נו, שטויות של דתיים"?
"אסור להפוך תנין בשבת" הוא עוד אחד מהיציאות המבריקות של אורי אורבך, שאחת ל משחרר את כשרונו לאזורים נטולי פוליטיקה. אוסף שירי נונסנס שהופכים את האגף האחורי של בית הכנסת לאטרקטיבי מאי-פעם. אורבך, כרגיל במיטבו – מפלצת נונסנס עם כיפה, שמשאיר אתכם מחויכים היטב מתחת לשפם. אורבך נושך, כמו תנין, בידידותיות וקריצה ילדותית אל המחוזות היותר פרועים שחלמתם עליהם. עכשיו זה רשמי: דתיים יודעים לחייך ואפילו לצחוק על עצמם (ושלא יסתירו את זה מתחת לזקן).
פעם היתה אחת (בעצם עדיין), דתיה בן דור שמה, שכתבה ספר ילדים מצליח "ספר השטוזים של דתיה", שזה אוסף שירי שטויות מחורזים שלא יכולים להיות לעולם. אורבך לקח את הרעיון והצמיד לו כיפה. אמנם לדתיה אין בדיוק קשר לדתיים, אבל ב"אסור להפוך תנין בשבת" הבדיחות הן פנימיות ליודעי דבר בלבד. איך כתוב על הכריכה? "שירים שטותיים לילדים דתיים".
אורי אורבך מתגלה כאן כאיש הלכה יצירתי שהגותו הדתית מתפרסת על ארבעת חלקי השו"ע. הנה קטע מהספר לכבוד שלושת השבועות המתקרבים:
צדיק מופלג
פירט אחד הפליג בין המצרים
מהדרדנלים לטירן, מהבוספורוס לאחרים.
שלושה שבועות הוא לא התגלח,
תשעה ימים הוא לא התקלח,
לא אכל בשר,
לא כיבס בגדיו,
לא נטל ציפורניו,
לא התחתן עם זו שאהב.
בסוף, כשעבר תשעה באב,
הוא יצא מבין המצרים
וחזר הביתה להורים.
התגלח
התקלח
ובקרוב, מי ייתן,
יכבס את החולצה
וסוף –סוף יתחתן.
איך אומר עדי רן? "יש עצה – מילתא דבדישטוטא".
ולא אמרנו שום מילה על הציורים של שי צ'רקה.
אלישע נדב