"למלא את החלל": זה רק עניין של רגש

הסרט 'למלא את החלל' של הבמאית החרדית רמה בורשטיין מככב בכותרות כבר מספר שבועות בזכות זכייתו בשבעה פרסי אופיר ובפרס השחקנית הטובה בפסטיבל ונציה היוקרתי. כמדומני שהזכיות הללו מוכיחות, יותר מכל, שעל אף מגזריותו המובהקת של הסרט הוא מצליח לעורר דילמות הנוגעות לכולנו, ולנתח אותן בחדות מצד אחד וברכות מן הצד השני.

הסיפור עצמו לא מסובך: נערה חרדית בת 18 ניגשת לשידוכים ומעוניינת בבחור הראשון אותו מציעים לה, אך טרגדיה משפחתית הופכת את סדר יומה של המשפחה, גורמת לביטול הצעת השידוך הראשונה, ומייצרת הצעה אחרת על הפרק. ההצעה החדשה מסעירה ומטלטלת את נפשה של העלמה הצעירה ושל משפחתה.

הסרט מצטיין ברגעי שקט לא-קצרים שמאפשרים מרווח נשימה והכלה לטלטלות הנפשיות העוברות על המשפחה. הוא מצליח לשדר אינטימיות ונגיעה במקומות החשופים ביותר של הנפש, וכל זאת תוך שהבמאית מקפידה לשמור על כל גדרי ההלכה, ובסרט לא נרשמת אפילו נגיעה קלה בין שחקן לשחקנית. את המגע מחליפות הבעות פנים ותנועות גוף מדויקות להפליא המעוררות הזדהות מלאה עם העובר על כל אחת מהדמויות, לאורך כל שלבי בסרט. בהקשר זה יש לציין במיוחד את הדס ירון המגלמת את שירה הצעירה, שנכנסת לדמות בצורה מושלמת ומעוררת התפעלות, ומובילה בכך סט שלם של שחקנים, חילונים ברובם, שלוהקו לתפקידי חרדים בצורה מושלמת, כולל שירת י-ה אכסוף משכנעת, שלא הייתה מביישת כל חסיד קרלין.

(צילום: יחצ)

את ההתלבטות המרכזית היטיבו היוצרים לבטא באמירות קצרות ומדויקות שהושמו בתוך פיות המשתתפים: "יש משימה, וצריך לעמוד בה לשביעות רצון כולם" מצד אחד, ומן העבר השני "זה רק עניין של רגש". קל מאד לזרוק את ההתלבטות על עולם השידוכים החרדי, ולומר ש"אצלנו זה לא ככה". אבל כמדומני שהסתכלות כזו חוטאת לאמת. המאבק האמיתי בו נתונה הנערה עשוי להופיע, באופן כזה או אחר, אצל כל אחד מאתנו. אמת, כל מגזר יתאר אחרת את ההתלבטויות, אך בסופו של דבר טלטלות זוגיות עוברות על כולנו. מי מאתנו לא זוכר את ההתלבטויות של "בשכל אני רוצה אותה אבל ברגש עוד לא (או להיפך)" של לפני החתונה.

נדמה לי שבהקשר הזה מופיע המסר המרכזי שרוצה להעביר לנו רמה בורשטיין: נכון, הציבור החרדי מתחתן בשידוכים. נכון, האהבה אצלנו מופיעה באופן אחר מזה שאתם רגילים. אז מה? בהודו מתחתנים מיליארדים של אנשים בשידוכים בלי שהם אפילו רואים אחד את השני לפני החתונה... אם תקשיבו לנו בלי המסכות, ותצליחו להבחין במה שמסתתר מאחורי הכובעים והחליפות הארוכות, תוכלו להבחין שגם בנו פועם לב רגיש ומרגיש. כל מגזר מבטא את התלבטויותיו הזוגיות באופן אחר - אך הן קיימות גם אצלנו. לגמרי.

רמה בורשטיין בהחלט מכבסת את הכביסה החרדית ברשות הרבים. היא מספרת דברים כהווייתם ולא מנסה לייפות או להסתיר. עם זאת, הכביסה שהיא מכבסת היא לא כביסה מלוכלכת. היא פשוט כביסה רגילה, כמו של כולנו, ומורכבת מאהבה, פחדים, חששות ורגשות עזים.

בניגוד מסויים לסרטי 'מעלה' הנוטים לתאר את המתח של האדם הדתי ביחס לאמונה ולקיום מצוות, בסרט זה לא קיימת שום התלבטות הנוגעת למצוות שבין אדם למקום, כי אם דווקא לחלק שבין אדם לחברו, ועוד יותר מכך - לאדם עם עצמו. החרדים, המצוירים בדרך-כלל כציבור עדרי, ההולך בגוש אחד לעבר מטרה אחת, מקבל ב'למלא את החלל' פנים אנושיות יותר, אישיות יותר, מתלבטות יותר וחשופות יותר. אני נהניתי מההיכרות הבלתי-אמצעית הזו שמצליחה לעבור היטב במהלך הסרט.