פליט ממדינת אופל דיקטטורית נקרא אל כהני הדת העתיקה ערב בריחתו. בפיהם בקשה מפתיעה ומסוכנת - להעביר את הספר המקודש אל מעבר לגבול. 'הספר הגן עלינו שנים רבות' אמרו לו, 'עכשיו צריך להעביר אותו הלאה'. הפליט הסכים אך לא ידע אלו צרות מזמן לו העתיד, שקרים ושחיתות ואפילו רצח.
נשמע כמו הזמנה לספר פנטזיה שבלוני ? אולי. אבל הפעם אנחנו מדברים על סיפור אמיתי שקרה ממש כאן, לא מזמן. אמיתי? בעצם מעולם לא הייתה האמת כל כך נפתלת ולא ברורה. מדינת האופל היא סוריה, כהני הדת הלא הם רבני העיר חלב היא ארם צובא. הספר? הספר הוא כתר ארם צובא הידוע.
מתי פרידמן, עיתונאי שהחל להתעניין בכתר, מצא את עצמו נמשך אל התעלומה. מה שהיה מתוכנן להיות כתבה עיתונאית פשוטה הסתבך דווקא מפני שפרידמן לא קיבל את המידע שלכאורה היה אמור להיות גלוי לכל. תחת זאת הוא נתקל בחומות של שתיקה שרק אתגרו את חושיו העיתונאיים. הפרטים שכן השיג לא הסתדרו לכלל תמונה ברורה של המאורעות מאז פרעות תש"ח שבהן נשרף בית הכנסת הגדול של חלב, בית הכנסת שבמרתפו נשמר הכתר.
הכתר התגלגל בסופו של דבר ליד מכון 'יד בן צבי' אולם הוא לא הגיע בשלמותו, רוב התורה וחלקים נוספים מהתנ"ך חסרים בו. האמנם נשרפו הדפים כפי שמקובל לחשוב? אולי מלכתחילה הוברח רק חלקו כשהשאר מתפזר בעולם ? הייתכן שמאן דהו מעל בפיקדון? פרידמן מתאמץ לפענח את התעלומה אולם נותר סתום כקודמיו למרות הגילויים המעניינים שהוא מביא.
הספר כתוב בצורה קולחת. מדי פעם נתפס הכותב לקלישאות המובנות רק כשזכרים שהספר נכתב במקורו באנגלית ולקהל לא ישראלי וגם לא בהכרח יהודי. גם כשהוא דבק בסיפור עצמו, נוטה פרידמן לדרמטיות יתר, כנראה בניסיון לשוות לתחקיר אופי של ספר מתח. בכל זאת הספר מומלץ לכל מי שאוצרות העם היהודי יקרים לליבו או שתיאוריות קונספירציה הם לחם חוקו.
פרידמן מתי, תעלומת הכתר: המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך, מאנגלית: עליזה רז-מלצר, דביר תשע"ב.