קל לשבת באולפן ולנבוח על הפוליטיקאים. אתם אשמים לא פחות

אולי אני תמימה, אולי צעירה מדי, אבל באמת האמנתי שאם יש משהו אחד שהמלחמה הזאת יכולה לתקן זה את שנאת החינם הנוראית שהייתה בשנה האחרונה. תופעת "ההתפכחות" שפרצה בתחילת המלחמה נתנה לי תקווה שאולי נתפכח גם בנושא הזה, לתמיד. טעיתי. לקח לנו חודש, אולי פחות, לחזור לאותו המצב בדיוק. וגרוע מכך - אלו שחשבו שהממשלה גרועה, בטוחים שהמלחמה מוכיחה את צדקתם, ואלו שטענו שההפגנות מסיתות את הממשלה מהנושאים החשובים באמת - כמו ביטחון, לדוגמה - רק מנופפים שוב באמירותיהם.

המסר האהוב: העם נפלא, הפוליטיקאים הם המתסיסים

ומעל הכל, התופעה המהנה ביותר - האשמות. המסר האהוב: העם נפלא, הפוליטיקאים הם המתסיסים, המפלגים, שונאי החינם. אין לי אף כוונה להגן על אף אחד מ-120 חברי הכנסת, וכמו רבים מאזרחי ישראל הייתי שמחה אם היו כולם אורזים את החפצים ומפנים את מושבם ל-120 חדשים. ובכל זאת, חשוב לזכור: הם לא האשמים היחידים, ואולי אפילו לא העיקריים.

אף אחד לא צופה בערוץ הכנסת. לריבים המכוערים של החברים במשכן אנחנו נחשפים בדרך כלל בחדשות או בטוויטר. במה אנשים כן צופים? מהדורות החדשות, סטוריז של סלבס באינסטגרם, סרטוני טיקטוק. ושם, דווקא שם, היה הפילוג הגדול. כמה קל לשבת באולפנים ולהאשים את הפוליטיקאים המסיתים, בזמן שאתם עושים את אותו הדבר בדיוק.

זה לא התחיל עכשיו

בערוץ 14 מקדישים פינה שלמה בתכנית "הפטריוטים" כדי ללכלך על ערוץ 12, ששם, מנגד, מעניקים דקות שלמות למונולוג על "מכונת הרעל", ומתבדחים בתכניות אקטואליה למיניהן על הטאלנטים בערוץ המתחרה. ברשת 13 אוהבים להביא לראיונות רק הורים שכולים שיסכימו לצאת נגד ביבי, ובכאן 11 אב שכול ביקש מהצופים לסגור את הטלוויזיה מיד אחריו, כי היא רק ממלאת אותנו ברעל.

זה לא התחיל עכשיו. זה התחיל מזמן, עוד לפני ההפגנות בקפלן. כל ערוץ מהדהד את המסרים שלו בכל הכוח, יהיו באיזה צד פוליטי שיהיו, ומקפיד בדרך לדרוס ולכתוש את מחזיקי הדעות האחרות. הטענה שהעם עצמו שואף לאחדות ואף מקיים כזאת בחוגים פרטיים היא דווקא נכונה, אבל כשהיא נאמרת על ידי סלבס שקוראים להכנסתו של בן גביר לכלא או מגישי חדשות שמקדישים את חייהם להדחתו של ראש הממשלה, היא קצת פחות משכנעת.

הבחירה שלנו היא האם להמשיך את הריבים של טלי גוטליב בטוויטר או להתעסק במשפחות שאיבדו את ילדיהם

אין בעיה בביקורת עניינית על חברי הכנסת. היא רצויה, היא מבורכת, ומותרת לכל זמן ולכל פלטפורמה. הבעיה מתחילה כשמסירים את האחריות מאיתנו, הציבור הקדוש, ומטילים את כולה עליהם. את הטעויות שלהם הם עשו ועושים כל יום, עכשיו תורנו לבחור. האם אנחנו ממשיכים את הוויכוח בין טלי גוטליב והרמטכ"ל גם בטוויטר או שאנחנו לא נותנים לזה מקום. האם הפאנלים באולפנים יוקדשו לעיסוק במחדל העצום ובמי יפוטר ביום שאחרי, או בהורים שכולים - מתל אביב ויצהר כאחד - שילדיהם מתו כדי להגן על המדינה.

אייל בוצחק, אביו של סרן אושרי משה בוצחק ז"ל שנהרג בהיתקלות מחבלים, דיבר בהלווית בנו על שנאת החינם הזאת. כשהגעתי אתמול לשבעה ודיברתי עם האם רעות, היא סיפרה שזה היה אחד הדברים הכי בולטים באושרי: לא היה אכפת לו מה הדעה שלך, הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. והשנאה הזאת, הפילוג, הם הדברים שהכי כאבו לו, והכי כואבים להורים. מבחינתי, אהבת החינם זו צוואתו של אושרי, ועלינו להילחם עבורה לפחות כמו שלחם עבורנו.