התמודדות עם היצר המיני לקראת חג השבועות

שלום לך.

שמח שאתה כותב אלינו!

אתה מתאר התנגשות מאוד מוכרת בין שני דברים חזקים: הרצון שלך להיות טהור ולעשות טוב, לבין היצר המיני הטבעי שבאמת מורגש. ואתה מספר שאתה רוצה להחריב ולהכניע את היצר המיני, וככה להיות פשוט טהור לגמרי וטוב לחלוטין. וזה מאוד מובן! מי לא רוצה להיות טוב ומושלם?

אלא שבפועל, המציאות יותר מורכבת. הקב"ה בכוונה לא ברא אותנו כמלאכים, אלא כבני אדם. עם צרכים גופניים ונפשיים, עם חשקים, וגם עם "פגמים". וגם העולם לא מושלם! הוא היה יכול להיות. אבל יש בו פיתויים, ואתגרים, וכאבים. וכבר בספר בראשית אפשר להבחין כמה מהר העולם המושלם כביכול שנברא, הופך להיות מסובך (: וגם זה לא קרה "במקרה". הקב"ה רצה שכך יקרה.

בעולם הלא מושלם הזה יש גלים. לפעמים אנחנו קצת יותר למעלה, ולפעמים קצת למטה. וזה טבעי. יש קצת נפילות, וקצת הצלחות, והרבה "ממוצע". וזה בסדר. אבל השאיפה להיות "נקי" בתוך זמן מסוים, ולהישאר "נקי" לפרק זמן ממושך" - זו מין תחרות משונה עם עצמנו, שלא בהכרח מוסיפה לנו כוחות לעשות טוב. ובמיוחד כשהחרות היא בתחום מסוים, ולא באופן יותר מגוון. כי בפועל יש הרבה מצוות בחיי היומיום, וכל מיני נפילות. אז מה ההיגיון לעשות "חיסול ממוקד" דווקא לתחום המיני? מה עם כל השאר?

אז התשובה היא שהמיניות היא דבר מאוד מורגש, ויש בה לא מעט תחושות אשם ובושה וסקרנות. התחושות האלה לא קשורות רק לפן הדתי. זה מאוד אנושי להרגיש אותן, במיוחד בגיל ההתבגרות. אבל אין ספק שהדתיות מוסיפה עוד לחץ. ולחץ ואשמה וכל זה - לא עוזרים לנו להתחזק ולהתגבר.

אז מה כן אפשר לעשות?

1. לא להפעיל לעצמך סטופר

המצב קשה גם ככה, ולחץ הזמן (להגיע "נקי" לשבועות, או ליו"כ, וכו') לא עוזר. לשבועות יש סגולות, אבל זאת לא תחרות. איך שתגיע לחג, החג יפעל את פעולתו. אל תדאג. גם אם תיפול, החג יהיה חג, והסגולה תהיה סגולה. מתי כן אפשר "לספור"? כשזה בפן החיובי. למשל לספור הצלחות. כמה פעמים עזרת לחבר. כמה פעמים שמחת בלימוד. כמה פעמים הייתה לך שיחה טובה עם בן/בת משפחה, תפילה בכוונה, וכו'. הצלחות - ולא כישלונות.

2. לא להתפוצץ

כשאתה נתקל בקושי כזה, יש לו מחיר. ולא בטוח שהמחיר שווה את הפיצוץ. כשההקפדה המאוד מחמירה שלך על "לא ליפול בברית בכל מחיר" משפיעה על ההתנהגות שלך, וההרגשה שלך, ואולי אפילו על היחס לסביבה, זה לא כל כך טוב.. זה מרגיש שה"דרך ארץ" נדחקת לטובת התורה. והרי למדנו שדרך ארץ היא הבסיס לתורה. וכן, כמו שאכילה ושתיה ושינה הם חלק מדרך ארץ, כך במידה מסוימת גם בדחף המיני תופס אצלנו מקום. אני בטוח שיחסית לכל שעות הפעילות שלך, זה מקום מאוד קטן. אתה לא חייב להעלים אותו לגמרי. יש לך עוד שנים לעבוד ולדייק לעצמך את התחום המיני. לדרוש מעצמך להיות מושלם תיכף ומיד - אני לא חושב שזאת הדרך היהודית.

3. בין אדם לחברו

נשמע שבאמת ההתקרבות לקב"ה מאוד מעסיקה אותך, וזה בסדר גמור. שחשוב לך להיות "בסדר" איתו. ויחד עם זאת, לצד המצוות שבין האדם למקום, יש את גם אלה שבין האדם לחברו. אז אפשר לומר: טוב נו, זה "כסף קטן"... זה פחות חשוב מהקב"ה. אבל זה לא נכון. יש חשיבות גדולה לפן הזה ביהדות: למשפחה, לקהילה, לחברותא, מניין... ויש גם סגולה מיוחדת במצוות שבין אדם לחברו: הן מלמדות אותנו ענווה, וגם חמלה. לעזור לאדם אחר (שכמוני הוא לא מושלם) זו פעולה ומצווה שמלמדת אותי ששלמות היא לא תנאי לקבל טוב. היא לא תנאי לקבל עזרה. האדם שנברא בצלם, יש בו טוב שמספיק כדי שנהיה איתו בצרה. שנעזור לו ללמוד למבחן. שנעודד אותו כשהוא מצוברח. ומתוך החמלה אל האחר, אנחנו לומדים גם לחמול על עצמנו. לא לקטרג. לא לשפוט את עצמנו בחומרה. להתעודד, להתחזק, ולהצליח במגוון ההתמודדויות שלנו.

לסיכום: בערב יום הכיפורים אנחנו מבקשים רשות "להתפלל עם העבריינים". וזה קצת... חוסר טקט. למי קראת עבריינים?? כולם הגיעו לתפילה בחרדת קודש! יש פשט ודרש לניסוח המעניין הזה, אבל אני מציע פרשנות נוספת קטנה משלי, שמתחברת לתשובה כאן עבורך. כשאנחנו מתפללים ועומדים מול הקב"ה באופן אישי, אנחנו אף פעם לא לבד. לא רק כי אנחנו מתפללים במניין (מי שמתפלל במניין), אלא גם אם אנחנו לבד בחדר, או בשדה, או במערה. התפילה שלי עוסקת בכלל ישראל, ובעולם כולו! היא לא עוסקת רק במצב הפרטי שלי, במרפק שכואב לי מאז ראש חודש, באחי הקטן שמציק לי, ובדמי כיס שקיצצו לי. היא עוסקת בי - כחלק ממערכת גדולה ומסובכת שנקראת עם ישראל והעולם. והמערכת הזאת כוללת גם דברים מאוד לא חגיגיים: פשע, חטאים, טעויות... מתוך המבט הזה בכלל הגדול, גם אני מזהה באופן מדויק יותר את המקום שלי. דווקא ביום הכי קדוש, אני הכי מתחבר אל הכלל.

כשאתה נכנס אל חג השבועות, כשאתה רוצה להתקדש ולהשתפר, אל תשכח את הפאזל הגדול שיש בתוכנו: קודש וחול, גוף ונפש, רגשות ומחשבות... יש בנו המון. וגם מיניות! יש לה מקום בתוכנו, ועם הזמן אנחנו לומדים לדייק את המקום הזה, ולבטא אותו בצורה טובה. אבל אנחנו לא מזניחים בינתיים את יתר חלקי הפאזל.

ובמקביל נזכור גם את הפאזל שאנחנו חלק ממנו: בשכונה, בקהילה, בעיר שלנו, בארץ, ובעולם. ובתוך הפאזל הזה אנחנו משתדלים להשפיע טוב, גם אם לא בצורה "מושלמת". זה עדיין חשוב ו"טוב מספיק".

מוזמן מאוד להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם (ממש מומלץ) במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298. נוכל לדבר, לברר, ולמצוא את הדרכים שהכי טובות עבורך כדי להתפתח, להצליח, ולהחזיר לך את השלווה.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים