מכנסיים או חצאית לבנות

לשואלת שלום רב.
תחילה יש לברר מה האיסור במכנסיים. יש בכך כמה בעיות:
א. "לא ילבש" – התורה אוסרת על גבר ללבוש בגד נשים מובהק, וכן לאישה ללבוש בגד גברים מובהק. וצריך לדון מצד המציאות ומצד המטרה. מצד המציאות - האם בימינו מכנסיים הם בגד גברי מובהק? לכאורה נראה שכן. כך למשל בכל שלט שבא להבדיל בין גברים לנשים, תמיד הגבר במכנסיים והאשה בשמלה. וכן, כשמדובר על "בגד ערב", כלומר על בגד ייצוגי לא עסקי, בד"כ זה יהיה שמלה ולא מכנסיים. וכך רוב הכלות הולכות ב"שמלת כלה" ולא ב"מכנסי כלה" (וכן חיילות בטקסים ייצוגיים ועוד). כלומר גם כיום בתודעה הכללית, בגד אשה אופייני הוא שמלה ולא מכנסיים. אמנם יש מקום לדון האם בימינו מכנסיים לא הפכו באופן מעשי להיות בגד שגם נשים הולכות איתו. ובכלל מי קובע מהו מנהג הנשים, האם כל הנשים או רק הנשים הצנועות המקפידות על ההלכה. יחד עם זה צריך לזכור שבד"כ מכנסי נשים שונים בצורתם ובצבעם ממכנסי גברים. ושוב יש מקום לברר – איזה שינוי נדרש בכדי שזה יהיה נחשב בגד נשים.
הצד השני שיש לבדוק בהקשר זה הוא מהי מטרת הלבישה. לבישת מכנסיים לנשים החלה כחלק ממאבק לשוויון מתוך אמירה שאין הבדלים בין גברים לנשים וכולם אותו הדבר. והרי זהו מהותו של איסור לא ילבש, ליצור טשטוש בין המינים על מנת להרבות בערבוב ביניהם. ובכלל...
ונקודה נוספת - אסור לאשה ללבוש אפילו בגד גברים אחד. ולכן אם מכנסי נשים כלולים באיסור לא ילבש, לא יעזור ללבוש חצאית מעליהם.

ב. צניעות – אסור ללכת בבגד שמראה את מבנה הרגליים כיון שאין זה צנוע. (אולי קשור לתקנת חכמים בגמרא שהתקינו שנשים יהיו חוגרות בסינר.) וצריך לדון מה הדין במכנסיים רחבים מאד. הבעיה הגדולה היא שאין כאן דברים מוחלטים. יש ביטוי בחז"ל "אם כן, נתת דבריך לשיעורים". משמעות הביטוי היא שחכמים השתדלו בדיניהם לכתוב דברים מוחלטים ולא להשאיר פסקים מעורפלים שנתונים להשערתו של כל אחד ואחד. צריך לזכור שגם אם את הולכת עם מכנסיים רחבים מאד וצנועים, חברתך שלידך (או בתך) תמשיך צעד הלאה ותלך במכנסיים פחות ופחות רחבים. לכן כאשר רב או פוסק מכריע הלכה עליו לחשוב לא רק על הבת העומדת מולו אלא לחשוב גם איך זה ישפיע על בנות נוספות בציבור הרחב. ולא רק הרב צריך לחשוב על זה. גם את הרי אינך מנותקת מהציבור ואינך חיה על אי בודד, ומה שאת עושה משפיע הלאה. ולכן גם מכנסיים רחבים הם מאד בעייתיים.
בכל אופן כשיש חצאית למעלה לכאורה בעיה זאת נפתרת. אבל גם כאן נכנס אותו שיקול. שכן גם כאן אנו רואים מה קורה בפועל, בנות הולכות עם מכנסיים רגילים ועל זה איזו דוגמית של מטפחת. ולפעמים זה לא מעל מכנסיים ממש אלא מעל טייץ וכדומה. וגם כאן הבעיה של "נתת דבריך לשיעורים" גורמת להדרדרות במדרון החלקלק מאד.
אבל העניין הוא יותר מהותי. בענייני צניעות יש חשיבות רבה למה שמקובל. בגמרא כשמדובר על החיוב למסור את הנפש כאשר גויים מנסים להעבירנו על המצוות, מביאים את הדין שצריך למסור את הנפש אפילו על "ערקתא דמסאנא" כלומר על שרוך הנעל. כלומר שאם הגויים נהגו ללכת בשרוכים אדומים בנעליים והיהודים הקפידו ללכת בשרוכים שחורים בגלל צניעות, חובה למסור את הנפש על כך. רואים מכאן שמנהג שהקפידו עליו משום צניעות, יש לו חשיבות הרבה מעבר למשמעותו המקורית. רוב בנות ישראל שהקפידו ללכת דווקא בחצאית ולא במכנסיים, עשו זאת בגלל צניעות. נראה לי ברור שהקפדה על הליכה בחצאית, היא בעלת משמעות רבה יותר מאשר צבע השרוכים. ולכן גם אם בפועל המכנסיים רחבים ולא חושפניים, כיון שבנות ישראל הצנועות הקפידו ללכת דווקא עם חצאית ולא עם מכנסיים, הרי שמצד הלכות צניעות, יש להקפיד על כך ולפעמים אף למסור על כך את הנפש! ודאי שיש למסור על כך את הרצון לאופנתיות וחדשנות. ונראה לי שהעיקרון הזה נכון גם לגבי מכנסיים רחבות וגם לגבי חצאית מתחת למכנסיים.

ג. מלבד כל זה יש עניין נוסף. עניין לבישת חצאית או מכנסיים קיבל משמעות חברתית, וממילא דתית, הרבה מעבר למשמעותו ההלכתית המקורית. דבר דומה קרה גם לכיפה אצל הבנים, ואפילו לציצית. שהרי מעיקר הדין אין חיוב ממשי ללכת עם כיפה במשך היום. אפילו עם ציצית אין חיוב ללכת. החיוב מן התורה הוא שאם יש לך בגד בעל 4 כנפות אתה חייב לשים בו ציצית. אבל זה כבר הפך להיות דבר מחייב, ללכת עם ציצית וכיפה, כיון שזה נהפך לסמל להיותו של האדם שייך לציבור האנשים שמקפידים על תורה ומצוות. הסמל הזה הוא חשוב מאד כיון שהוא משפיע מאד על האדם עצמו ועל סביבתו. ולכן אנו מקפידים עליו. כך גם קרה לחצאית. היא הפכה לסמל להיותה של הבת שייכת לנשים המקפידות על תורה ומצוות ובעיקר צניעות, ולכן זה הפך למחייב. גם טעם זה נכון גם לגבי מכנסיים רחבים וגם לגבי חצאית מעל מכנסיים.

ד. אוסיף דבר אחרון לסיכום. ממורי ורבי הרב ליאור למדתי שבענייני הלכה צריך לחשוב פשוט. לא לכופף יותר מדי את האצבע. לא להתפלפל יותר מדי. לנסות ולברר את היסודות והעקרונות וללכת על פיהם. וכוונתי היא לא להתפלפל, לא לחומרה ולא לקולא. לא לנסות למתוח אט אט את הגבולות מתוך רצון לשנות לאט לאט את ההלכה ולהתאים אותה לרצונותי, אלא לראות מהי ההלכה וללמוד איך אני מתאים את עצמי להלכה, גם אם אין היא נוחה לי כל כך. אמנם ההבדל בין פלפול לירידה לעומק ההלכה הוא לפעמים דק ונובע מעיני המתבונן. אעפ"כ נראה לי שכאן הוא ברור.

מכל הנ"ל נראה לי די ברור שבת צריכה ללכת עם חצאית.

כל זה במצב רגיל. ברור שבטיול או בתנאי מזג אויר קשים כגון קור או רוח, הדין יהיה שונה.

בברכה
אפי קיציס