יש לי כמה שאלות בכמה תחומים

שלום וברכה!
אענה על שאלותיך לפי הסדר ששאלת אותן.
א. האורך הרצוי הוא האורך ע"פ ההלכה, לכן אבאר בקצרה את ההלכה מהמקורות בגמרא, ראשונים והפוסקים וע"י כך גם תראי מה המקור לדין, בסוף אכתוב מסקנה.
משנה בכתובות עב. מלמדת "איזו הי דת יהודית ? יוצאת וראשה פרוע וטווה בשוק…"
מבארת הגמרא בכתובות עב: "וטווה בשוק – במראה זרועותיה לבני אדם…"
ע"פ זה פסק שו"ע באבן העזר ס' קטו סע' ד שאישה חייבת לכסות זרועותיה וכ"פ משנה ברורה בס' ע"ה סק"ב ועוד פוסקים במקומות שונים.
אז מה זה זרוע?
משנה באוהלות פרק א' משנה ח' שזרוע הוא עצם שבין הכתף לבין המרפק. וכ"פ רבינו תם בספר הישר ס' נ"ט ד"ה א. בענין – " זרוע זה חלק מהמרפק עד הכתף, עד הקיבורת בכתף". וכ"פ משנה ברורה בס' עה בסק"ב שאישה חייבת לכסות זרועה עד המרפק , אפילו במקומות שנוהגים לגלות הזרועות, כי זהו מעיקר הדין.
לענין אם יש צורך לכסות את המרפק עצמו יש מחלוקת – יש סוברים שזה תלוי במנהג המקום, אך חזון איש בחלק אורח חיים ס' ט"ז אות ח' , הרב הגרש"ז אוירבך בספרו "ועלהו לא יבול" ועוד כמה פוסקים סברו שחייבים לכסות גם את המרפק ויש להם הוכחות לכך.
למסקנה: לכל הפחות שרוול חייב להגיע עד המרפק , ע"ם חזו"א והגרש"ז יש להקפיד שגם המרפק יהיה מכוסה וכך ראוי לנהוג לכתחילה. חשוב לציין שצריך לדאוג שמקומות שחייבים לכסותם לא יראו אף פעם בשום תנוחה, לכן יש לקנות חולצות עם שרוול ¾, אז מרפק ישאר מכוסה גם אם מרימים ידיים למעלה. אין שום הבדל לענין ההלכה אם מדובר בקיץ או בחורף.

ב. לעניין כוונה בתפילה - אין פתרונות קסם, פשוט חייבים להתרכז זו עבודה, אמנם אתן כמה עצות. כדאי להפנות זמן טרם תפילה , כדי להתכונן לתפילה. תחשבי שאת הולכת לעמוד בפני מלך מלכי המלכים, שהמעמד הזה מאד רציני והוא יותר רציני מאשר לעמוד בפני ראש הממשלה. תחשבי שזו הרגע לשיח בלתי אמצעי בינך לבין הקב"ה, שעכשיו הוא איתך ומקשיב לך ולא כדאי לפספס את ההזדמנות. אחרי ההכנה הזאת תגשי לתפילה מתוך כובד ראש הראוי. אם את מרגישה בזמן התפילה שאת לא מרוכזת או מחשבות לא קשורות נכנסות לראש, אז תעצרי ותנסי יותר להתרכז ( תחשבי עוד פעם על המעמד הרציני שיש בתפילה, שאת עומדת בפני מלך עליון ), תפזרי מראשך מחשבות שאינן קשורות ותמשיכי בתפילה. מקווה שתצליחי בסופו של דבר להתפלל בריכוז הראוי.

ג. "תמיד להיות בשמחה" זו תפיסה של ר' נחמן מברסלב והדבר אינו חיוב הלכתי, אלא ענין מחשבתי רעיוני. יש לא מעט גדולים שלא אומרים כך והולכים ע"פ דברי של החכם מכל אדם שלמה המלך " עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד", לכל דבר יש זמנו - יש זמן לשמחה ויש זמן לעצבות. הרי לא יעלה על דעת ( גם של ר' נחמן ) שיש לשמוח בזמן אבלות על יקיר גם אף אחד לא יגיד להתאבל ביום טוב, כאשר צריך לשמוח. לכן אם עצוב לך מסיבה רצינית אי אפשר לחייב אותך לשמוח וזה בסדר להיות בעצב , כאשר יש צרות ומצבים קשים, אך לא כדאי לשקוע יותר מדי בעצבות. יציאה מהעצב שונה מאדם לאדם, לכן את צריכה לחשוב מה הם הדברים שגורמים לך לשמוח ומוציאים אותך מעצבות לשמחה ולעשות אותם ולא אני זה שיחליט בשבילך מה הם. אמנם, כאמור, אין שום חובה להיות בשמחה ממש תמיד, יש גם מקום לעצבות, לכאב ולדמעות.

מקווה שעזרתי לך. בברכת כל טוב,
ר' חיים בריסק, צוות ישיבת הר עציון.