חבורה מעורבת אצל בני עשרים

השאלות שלכם נתונות במחלוקות בין הרבנים של הציבור הדתי לאומי. הרב אבינר ידוע בדרישתו למקסימום הפרדה ככל שניתן. הרב יואל בן נון מביא מספר מקורות ועדויות שמשקפות מגמה יותר סבלנית כלפי המציאות המעורבת (http://www.ybn.co.il/sut.asp ראה שאלה מספר 9).
לעניות דעתי צריך בעניין זה לראות גם את המצב של השואלים. מה הרקע שלהם. מה כוחות הנפש שלהם ומה מצבם הרגשי.
יש שואלים שכל תשובה תתקבל אצלם בברכה ותקוים. יש שואלים שהתשובות יקוממו אותם וירחיקו אותם.

לענינכם: אם השואל הוא בוגר ישיבה (בני"ש) שמתארגן לחיי רווקות בפרק חיים של לימודים או עבודה, הייתי ממליץ לו לא להכניס עצמו לחברה מעורבת אלא לפגוש בחורות למטרות רציניות בלבד. כך הייתי ממליץ גם לבחורה בוגרת אולפנא ומדרשה. לשניהם הייתי מציע לבלות בנים עם בנים, ובנות עם בנות: בטיולים, בסעודות שבת, ביציאה לחוגים והרצאות.
צריך להפריד בין החברה שאיתה חיים ובין מציאת בן זוג.
החברה שאיתה מבלים, משוחחים, מתיעצים, מתרגשים... בתקופה הזאת, אם היא מאותו מין אז כל הפעולות הללו לא יוצרות שום קשיים נוספים.
לשם חיפוש בן זוג, נפגשים בנים עם בנות אבל במסגרת משימה מאוד מכוונת ומוגדרת מטרה.
האפשרות האחרת של חיים מעורבים שבהם הכל מתערבב, יוצרת בלבול, מערבבת מאויים ושאיפות עם דמיון ומציאות ובסופו של דבר נוצרת מעמסה נפשית קשה ומתישה.

אבהיר את הנימוקים שלי:
1. אין מצב שבו 'יחד' של בנים ובנות לא יעורר מתחים, גם אם מתחים מתונים. אני מכיר זאת בנסיבות הרבה יותר מתונות, בגילים מבוגרים יותר ואנשים נשואים. בכל זאת המציאות של מישהו מהמין השני מונעת חופש וספונטניות מלאים: לא מתנהגים באותה חופשיות כמו כשכולם מאותו מין.
2. בגיל העשרים, אצל רווקים, כל הזמן קולטים רמזים – בין אם הם קיימים או לא קיימים. ברקע של כל מפגש מתעוררים חשדות:
מדוע הוא הסתכל עלי?
למה היא התכוונה כשאמרה לי...?
מדוע הוא פנה קודם אליה ואח"כ אלי?
למה הוא התכוון כשהציע שיכין לי קפה?
הדבר מפר את שלוות החיים ומקשה עוד יותר על תקופה שהיא ממילא קשה מאוד.
3. הנסיבות של המפגשים המקריים המתרחשים כל הזמן בחברה המעורבת, המפגשים ה-'לא מחייבים' יוצרים ציפיות בצד אחד ונסיונות סרק לבדוק רמזים, ולבסוף תחושות השפלה ודכדוך.

מצד שני – אם השואלים אותי כבר חיים במציאות כמו שאתה מתאר בשאלה: מבלים יחד, סועדים בשבתות יחד, מטיילים יחד – האם תשובה שלי תקרע ותפרק את החבורה? האם הם מסוגלים בכלל לפרק את החבורה?
בנסיבות כאלה עדיף לקבוע גבולות וכללים יותר ברורים למציאות הקימת כדי למנוע הדרדרות. לחשוב על תקלות ומכשלות אופייניים לנסיבות הללו ולראות כיצד מונעים או מצמצמים אותם.

באשר לשאלות הנוספות שלך:
נערים בגיל העשרה ובחורה צעירה ביניהם: בין אם תהיה מורה, מדריכה, עובדת סוציאלית – יש לכך מחיר יקר ופגיעה קשה בצניעות.
אבל כמו בכל דבר יש צד שני: מי ילמד אותם? מי ידריך אותם? ברור שיש לעשות מאמץ עליון למצוא מי שמתאים יותר, אבל אם יש הכרח, בנסיבות הללו, צריך לקבוע סייגים: להקרין בגרות וענייניות, להמנע מכל ביטוי של קלות ראש, וכמו שנאמר: "החכם עיניו בראשו" צריך לגלות ערנות תוך כדי העבודה במקום, לבחון אם לא קורים דברים בעיתיים, לא מתעוררים קשיים.

הגדר של 'לא להרבות שיחה' הוא כשחורגים מהנושא הענייני לדברים אישיים ופרטיים. כאשר יש סיפוק והנאה מעצם השיחה שלו איתה. אם מדריך ומדריכה מדברים אפילו שעה ויותר, על נושא הפעולה, על קשיים עם חניכים מסוימים, על תכנון טיול – הדבר כשר. אם הוא משתף אותה בקשיים שלו עם ההורים שלו והיא מספרת לו על הטיול האחרון שלה לאילת, הרי שהם מרבים שיחה (בחיים אין גבולות כל כך מדויקים – הדוגמה היא להמחשה בלבד).
לגבי מכנסיים רחבים מתחת לחצאית קצרה: האזור שהחצאית 'רחוקה' מהברך זה מקום שאינו מכוסה בחצאית. כאשר יש בחצאית שסע האורך של החצאית נמדד עד השסע, כך גם אם החצאית קצרה אז יש אזור שאינו מכוסה. לפיכך לא מדובר כאן על חצאית, היכן שאין חצאית הדיון מתמקד בשאלה אם אפשר ללבוש מכנסיים רחבות.
בענין זה יש תשובה קצרה וענינית של הרב שרלו (http://www.ypt.co.il/ask_show.asp?id=180152).
בברכה