שאל את הרב

הומוסקסואל מתייסר

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 16/09/03 08:37 יט באלול התשסג

שאלה

אני אברך דתי, חרדי, נשוי, ולצערי הרב מאוד גם הומוסקסואל. כשאני כותב את זה עכשיו מחריד אותי לראות את ההגדרה הזו על עצמי כי אני שונא את העובדה הזו שנאת מוות. אינני גאה בזה, אינני רוצה להיות כזה, ואני סובל מזה סבל נפשי שלא יתואר ובמיוחד מאז שהתחתנתי. אבל ככל שאני מנסה לברוח מזה ולהפסיק עם זה אני פשוט לא מצליח, לא יכול. זה פשוט חזק יותר ממני, זה משתלט עלי ודוחף אותי שוב ושוב לזוהמא הזו.

אני בהחלט שייך לסוג הזה שהרב שמואל אליהו תיאר פה של הומוסקסואלים שרוצים מאוד לעבוד את הקב"ה ולדבוק בו. אבל הבעיה היא שגם אם יהפך העולם זה לא הולך ביחד. אחרי מעשה כזה, אני לא מדבר ח"ו וח"ו על משכב זכור שזה לא שייך אצלי כלל וכלל, רק על הוצאת ז"ל בהתגפפות ומשחקים וחיבוק ונישוק (ויותר מזה) וכו' עם גבר אחר. אני מרגיש כ"כ טמא, כ"כ רחוק, כ"כ לא שייך לשום דבר שבקדושה. ואני לא מתפלל ולא לומד ולא מתעסק עם שום דבר קדוש. זה נראה לי מאוס בעיני הקב"ה שאני יעשה משהו ששייך לקדושה. (רק כמובן מניח תפילין עם ק"ש)

השאלה שלי היא אם התנהגות כזו היא נכונה. ז"א שוודאי שצריך לשאוף ולהשתדל ולעשות הכל כדי לצאת מזה, אבל כל עוד שאני יודע -לצערי המאוד עמוק והבלתי מוגבל- שזו לא הפעם האחרונה, האם שייך ללמוד תורה ולקיים מצוות כמו שצריך? אני לא מסוגל לשקר לעצמי, לא יכול להפריד בין הדברים, לא יכול לחיות בשקר המטונף והמטופש של אחרים שמשקרים לעצמם שאיכשהו זה בסדר גם להיות הומוסקסואל וגם עובד ה'. ה' שונא את זה זו תועבה בעיניו, זו טומאה. ואני פשוט לא מסוגל ולא יכול בשום אופן לחיות בשני העולמות, ובשבילי לעבוד את ה' מצד אחד ולהיות הומוסקסואל מצד שני זה נקרא לחיות בשני עולמות מנוגדים. ולא רק מנוגדים אלא ששוללים אחד את השני תכלית השלילה. אני מרגיש שהעבודת ה' שלי לא שווה כלום כאשר אני כזה. ועד שאני לא אפסיק להיות כזה אין לי -לדאבוני, לצערי האין סופי ולסבלי- מה לעבוד את ה'. אני יודע שהקורא אומר עכשיו לעצמו מה הבעי' "אח יקר תחליט החלטה תקיפה ואמיתית שאתה מפסיק עם מעשים אלו ותעבוד את ה', וגם אם תיפול מידי פעם ה' הטוב יכפר בראותו את כוונתך הטובה והאמיתית, וכך תמשיך עד שה' יעזור לך ותצא מזה. אך לא. זה לא כך. אם הי יתה בלבי אשלי' לרגע אחד שאוכל לצאת מזה באמת מה טוב, אבל האשלי' הזו מתה אצלי אין ספור פעמים

תשובה

בס"ד

שלום

קראתי את מכתבך לפני כמה ימים ובכיתי יחד איתך.

ידעתי שאי אפשר לשלוח דמעות בתור תשובה, אף שאולי זה מקל קצת מעל הלב של כולנו. לכן החלטתי להמתין כמה ימים, להרהר בתשובה ולכתוב לך בקיצור.

הקיצור בא על מנת להדגיש את העיקר העיקרי שלא יבלע בתוך תשובה ארוכה.

בשאלתך הבהרת את השאלה ויותר הבהרת את הלב שלך. אבל תשובה צריכה להיות חזקה מלבד ההשתתפות בכאב. ולכן אהיה ברור וחד. סוף סוף יש ריפוי שנערך על ידי סכינים. וגם הוא ריפוי.

הבעיה העיקרית שלך היא בראש. אם תפתור שם את הבעיה – תוכל לפתור את הבעיה עם הלב שלך. אבל כל עוד בראשך הדברים לא כל כך מסודרים – אין ללב סיכוי להשלים עם זה.

איפה נקודת התיקון?
כאן!!
ציטט מתוך דברי: ["אם זו "תקלת יצור" התיקון קצת יותר קשה. אם זו "תקלה מדומת" התיקון (בדרך כלל) יותר קל".]
הבנת מדברי את ההפך הגמור של מה שכתבתי. דבר כזה קורה כאשר יש לאדם איזה [מחסום מחשבתי] שלא נותן לו לקרוא את מה שהכותב כתב. וכשיש מחסום כזה – כל מה שתעשה לא יעבוד.
מסקנה: צריך להסיר את המחסום!!.
רק אחר כך יהיו תוצאות לכל העבודה שתעבוד.

הסרת המחסום היא לדעת ש[אין "תקלת יצור"!!]

אלוקים זה לא מפעל של פחיות קולה שלפעמים יוצאת איזה פחית עקומה.
זכור [כאן המוקש!!].

אלוקים לא מייצר אנשים עם תקלות!!
בני אדם מייצרים את התקלות וזורקים את האחריות לאלוקים.

יכול להיות שמי שיצר אצלך את התקלה זה לא אתה, ויכול להיות שזה אתה. יכול להיות שזה בגלל מישהו במשפחה שלך ויכול להיות שזה מישהו שהתעלל בך בהיותך קטן. יכול להיות שזו החברה שגדלת בה (דתית או חילונית) ויכול להיות שזה אוירה חברית מעוותת. או דברים שלמדת או ראית ועוותו לך את המחשבה ואת ההרגשה.

בכל מקרה - זה דבר הניתן לתיקון.
כשתבין את הנקודה הזאת היטב. תראה שכל דברי ודברי הרב פיננשטיין זצק"ל ברורים.

[ב - ] מכאן לשאלתך השניה. מה אלוקים רוצה ממני? אלוקים לא יצר את הקלקול הזה – כך שאין לבוא אליו בטענות על תקלות שאחרים מייצרים.
אינני מכיר אותך מספיק טוב על מנת לעזור לך לשים אצבע על מקור הבעיה. אבל אני יכול להשים אצבע על קילקול ציבורי. יש בילבול גדול בחברה המערבית שמבלבלת בכוונה או שלא בכוונה בין גברים לנשים. אוירה שרוצה נשים גבריות וגברים נשיים.
אוירה ציבורית שמחנכת בנים להראות ולהרגיש כמו בנות (לבוש, שיער). ומחנכת בנות להרגיש ולהראות כמו בנים (גינס, מכנסים וצבא). אוירה שמחנכת ללגיטמציה לקלקול הזה שנקרא "הומולסביות". אוירה שמנסה ליצור עולם חדש - מנסה להרגיל את האנשים לאהוב חומץ ולומר "אח נפלא!".
הרבה הומולסביות הם קרבן של האוירה הזו. קרבן של החברה. וכאן אני רוצה להושיט לך יד ולומר לך. ["אתה לא חייב להיות קרבן!!"]. אתה יכול לצאת מזה.
יש אנשים שאוהבים לראות מסביבם קרבנות והם מעודדים אותם. לפעמים לשם כבוד וכסף ולפעמים על מנת לחזק את עצמם ולומר לעצמם שהם בסדר. לשם כך הם מפילים עוד אחרים באותו בור.

[ג- ] בזה אסיים. אתה לא "אסיר תקוה" כפי שקראת לעצמך. יש לך תקווה גדולה לצאת מהמקום בו אתה נמצא. וברגע שתדע את הסוד הזה – מיד מיד יפתחו לך הדלתות ולא תהיה אסיר כלל.

שנה טובה מאוד.
שנה של שינוי חיובי.
שנה של טוב אמיתי.
שנה של שמחה וטוב לבב.
אמן.

כתבות נוספות