שמירת הלשון

שלום הרב,

אני מאוד מנסה לא לדבר לשון הרע, אבל במקום שזה יעשה את החיים יותר שמחים ובלי כעסים אחד על השני, אני רק סובלת מזה.

יש מצבים שאני פשוט מוכרחה לשתף חברה בקושי שלי!

למשל אם אני בוכה אחרי שרבתי עם אמא שלי, למי אני מספרת? כולם מכירים אותה..

או למשל יש לי קושי מאוד גדול עם חברה, ואני רוצה לשתף מישהו בקושי שלי, אני פשוט לא יכולה...

וככה רק צוברת עוד ועוד כעס ופגיעה.

מה אפשר לעשות? אני נחנקת ככה עם הבדידות הזאת

תוכן התשובה:

שלום

אחד מהתנאים שנדרשים למקרה שבו מותר (ובדרך כלל גם צריך) לספר לשון הרע, זה שהמספר מכוון לתועלת, וזה התנאי העיקרי, שהרי בלי זה, זה כמובן סיפור גנאי פסול.

כתבו הפוסקים שאם המספר מכוון לתועלת מצד דאגה שבליבו או צורך רציני לשתף, זה גם נחשב לתועלת, ומותר לספר.

כמובן, שצריך שיתקיימו שאר התנאים להיתר סיפור לשון הרע: שזה משהו שראית בעצמך, לא להחליט מיד שאכן מה שקרה זה דבר שלילי של מי שמספרים עליו אלא אולי אפשר ללמד עליו זכות (וזה לא קשור כמובן לזה שאת עברת דבר לא נעים), שאין דרך אחרת להשיג את התועלת הנדרשת, שהסיפור הוא מדוייק ורק מה שנדרש לצורך התועלת (לפרוק ולשתף), שלא ייגרם כתוצאה מזה נזק למי שמספרים עליו.

בנוסף, כדאי מאוד להשתדל שמי שאת מספרת לה לא תאמין לחלוטין לסיפור, ופחות תעסוק בזה, אלא יותר במה שעבר עלייך.

אל תצברי כעסים ופגיעות. זה ממש לא טוב. את בהחלט יכולה לספר במקום הצורך.

מקווה שמה שכתבתי ירגיע(ומוזמנת לשאול עוד אם משהו לא ברור)

כל טוב

התשובה התקבלה מהרב אבנר פורת, מושב גיתית
יג בתמוז התשפא
,
23 ביוני, 2021
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר