קשרים תלותיים בין אנשים

שלום לך יקרה מאוד!
ראשית, אני מעריכה מאוד את הבירור החשוב הזה שאת עושה עם עצמך.
שאלת שאלות חשובות מאוד, שעליהם אפשר לכתוב מאמר שלם ויותר.

התופעה שאת מתארת היא אמיתית ונכונה. וכמו כן, ישנו צורך לבררה ולהבינה.
יחד עם זה, אך אני לא יודעת אם אוכל לענות בתשובה אחת מספקת על כל השאלות החשובות.
לכן, אני מזמינה אותך לשוב ולכתוב אליי למייל אם תשובתי אינה מכסה את שאלותיך במלואן.

את מתארת מצב של קשרים חזקים מאוד עד כדי תלותיים מאוד.
את מתארת את הקושי הגדול בפרידה מקשר שכזה, ועוד לפני כן את כותבת שקשרים כאלו אינם בריאים. את כותבת שקשרים אלו כרוכים שיחות טלפון תכופות בכל יום, בפגישות ובדיבורים צפופים מאוד.

בעזרת ה´ אשתדל להשיב ככל שהבנתי הדלה משגת.
ונתחיל משאלתך האחרונה דווקא- למה זה קורה?
לעניות הבנתי, קשרים תלותיים מקורם הראשוני, הוא בחסרון- עצמי. בחסרון אישי. בחסרון בנפש.
אצל כל אדם החיסרון יכול להיות קצת אחר, אך ההשפעה שלו יכולה להיות דומה.
בהמשך בע"ה אפרט יותר על סוגים שונים של חסרונות היכולים להוביל לקשר שכזה. (כשאני כותבת "חסרון" אינני מתכוונת למשהו שלילי, אלא לצורך בנפש של האדם שאינו מתממש, ולכן הוא יוצר חסרו בנפש, אותו האדם מבקש למלא).

קשרים תלותיים לעיתים, נובעים מרצון אנושי בלתי מודע, להיות שלם. להיות אחד.
לאדם יש חסרון בעצמו, הוא לא שלם, מכורך היותו אדם.. לכן, הוא מחפש את ההשלמה במישהו אחר.
הוא מחפש שלמות. הוא מחפש למלא החיסרון בעצמו. לעיתים הדרך למלא את החיסרון היא על ידי קשרים שכאלו. קשרים תלותיים שמנסים להפוך שני אנשים נפרדים, לאחד..

אך מה המשמעות המעשית של המילים ה"מפוצצות" הללו?
ישנם אנשים שמגיל צעיר יש להם משיכה להיות בקשר בלי גבולות. ישנו רצון בלתי מודע, לטשטש את הקווים המפרידים בין אנשים ולהפוך- לאחד. להיות שנים שהם אחד. להתאחד.
רצון זה אינו ממשי ואינו בריא. כמו שכתבת בעצמך.
נולדנו כנשמות מופרדות, כך שלעולם לא נצליח להתאחד ממש. אנו מופרדים.

את השאיפה לאחדות הזאת, לשלמות הזאת, אנו מגשימים במובן מסוים בחיי הנישואין.

חיי הנישואין הם במידה מסוימת קשר של שנים שהם אחד.
(בקיצור נמרץ, ובלי לפרט, לעיתים השאיפה לאחדות הזאת קשורה גם לעובדה שהעולם שלנו נברא באחדות, ולאדם ישנה שאיפה לחזור לאותה האחדות. אך זה לא המקום להרחיב בעניין.)
גם בחיי נישואין יש גבולות. יש זמנים של התקרבות והתרחקות. יש גבולות של "אני" ואתה". לעיתים יש רצונות שונים וכדו´. שכמובן, יחד עם כל זה ישנה מטרה משותפת של בניית בית, של גידול ילדים וכדו´ שמחברת את הזוג.

בין חברות או חברים המצב הוא שונה.
כשאנו מתחילים לאבד את הגבולות בין ה"אני" וה"אתה" זה יכול להיות מסוכן.
וכמו שכתוב בצ´ופר הידוע- "אם אני אתה כי אתה אני, ואתה אני כי אני אתה, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני, כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה!"
זאת השאיפה- לדעת להיות בקשר תוך כדי שמירה של גבולות של "אני ואתה".
לא לאבד את עצמי בתוך קשר.

כעת בע"ה נפרט את החסרונות השונים בנפש שיכולים להוביל לקשרים שכאלו.
לכל אחד יש רצון להיות אהוב ונאהב. להיות מקובל ורצוי בכל מצב.
באופן כללי ההורים שלנו, יחד עם הקב"ה כמובן, הם אלו שאוהבים אותנו בלי גבולות. אהבה שאינה תלויה בדבר. הורינו יכולים לכעוס עלינו, אך זה לא סותר את אהבתם התמידית.
לנו, הילדים ישנה ציפייה מההורים שתמיד יהיו שם בשבילנו, שתמיד יאהבו, יבינו וכו´.
וכשזה לא מתממש, נוצרת אכזבה גם מההורים, נוצר חסרון בנפש.
במקרים שכאלו, לעיתים, אנו מתחילים לפתח ציפיות מוגזמות, ולעיתים אף ציפיות "הוריות" מהחברים שלנו.

ועוד יותר מכך, לצערנו, ישנם מקרים בהם ההורים אינם מסוגלים לאהוב בצורה שכזאת. אינם מסוגלים לתת לילד את התחושה שהוא אהוב ורצוי בכל מצב. במקרים שכאלו, הילד לעיתים קרובות יחפש את האהבה הזאת, שלא קיבל מהוריו אצל חבר טוב או חברה טובה. ישנו רצון, בלתי מודע, לפתח קשר כזה של אהבה בלי גבולות. של אהבה שאיננה תלויה בדבר. וכך לעיתים נוצרות החברויות התלותיות שאת מתארת.

במכתבך, שאלת איך זה קורה שיש קשר תלותי דווקא בין שני אנשים מסוימים ולא עם אחרים?
אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו נמצאת במה שכתבנו עתה.
אנשים היוצרים קשר תלותי ביניהם, הם אנשים המסוגלים להשלים זה את זה. הם בדר"כ מאופיינים בחסרון מסוים, כאשר הם משלימים אחד לשני את מה שחסר.. ולכן הם כ"כ רוצים את החיבור העוצמתי הזה. כאשר, אנשים אחרים בחיינו, שלא חווים את אותה ההשלמה הדדית שאנו חשים, עמם לא יתפתח קשר תלותי שכזה.

בנוסף, לעיתים הרצון והשאיפה לקשר תלותי קשורים לחוסר בטחון עצמי. לעיתים אנשים עם חוסר בטחון מחפשים קשר מאוד הדוק בכדי לחזק את ביטחונם העצמי. להרגיש מלאים יותר. מחוברים יותר ובטוחים יותר. כאשר קשר תלותי יכול לספק מקום בטוח יותר. מקום שימלא את חוסר הביטחון העצמי.

וכן, קשר תלותי יכול לפעמים להקנות מעמד חברתי גבוה יותר. יותר בטוח. שדבר זה גם כן מעלה את הביטחון האישי והחברתי.

אני מאמינה שיש עוד סיבות לקשר תלותי, אך זה מה שעולה לי עד כאן.

כתבת בעצמך, שקשר תלותי הוא מסוכן ולא בריא. ועכשיו, לפני שאמשיך בע"ה בתשובה לשאלותיך, נראה לי שכדאי לגעת במספר סיכונים הכרוכים בקשר תלותי שכזה.

הסיכונים מתבטאים בכמה בחינות. א- בקשר שכזה ישנו סיכון גדול לאבד מעצמיותך. לאבד ממי שאתה. לאבד את עצמך. ואז, כשאתה מאבד מעצמיותך, אתה לא מתפתח. ההתפתחות שלך תלויה במי שלידך. היא לא עצמית. היא לא קבועה. היא תלויה. היא איננה נשארת איתך. היא לא נובעת ממקום פנימי עצמי משלך.
ואנו הרי שואפים להתפתחות אמיתית, שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. להתקדמות ממשית, שתישאר איתנו בע"ה. התפתחות והתקדמות האמיתית, שאינה תלויה בשום אדם, היא זו שתחזיק מעמד לאורך שנים. רק היא נובעות מעומק הנפש פנימה.

ב- הפרידות מקשרים שכאלו יכולות להיות הרסניות וקשות מאוד. כמו שתיארת בעצמך.
הפרידות יכולות להביא אותך לתחושות מאוד קשות לגבי עצמך. מי אני בכלל? מה אני? האם יש
דבר כזה "אני"? יכולות להופיע תחושות בדידות מאוד קשות.
יש אנשים שלצערנו נופלים ממש עמוק לאחר הפרידות מקשרים שכאלו.
הם פתאום מרגישים שהם כלל לא יודעים מי הם.. מה הם.. הם מרגישים מאוד בודדים וגלמודים בעולם.

אך, הכרחי הדבר הוא, שקשרים תלותיים מאוד, סופם- להיגמר. או- להשתנות.
ומדוע?
מכיוון שכל אדם בסופו של דבר שואף לעצמיות. שואף, לייחודיות. שואף לגיבוש "אני" משלי.
בנוסף, לעיתים דווקא האכזבות בקשרים הללו, הן המזרזות את סיום החברות הזאת, או את השתנותה.
כך שבמוקדם או מאוחר קשר שכזה ייגמר, ישתנה.

ג- בקשרים תלותיים ישנם בדרך כלל ציפיות מוגזמות, שגם הן בדר"כ לא ממש מודעות. ישנה ציפייה שהחברה תהייה שם תמיד. תמיד תבין. תמיד תקשיב. שתמיד נהיה ביחד.. תמיד..
עצם הציפייה הזו מובילה לאכזבה. אי אפשר להיות 100% תמיד שם. זה לא אנושי. טבעי שיהיו אכזבות.
אי אפשר להיות ב100% תמיד שם בשבילך.. רק הקב"ה מסוגל להיות איתנו ב- 100% תמיד. ציפייה שכזו מבן אדם היא איננה ריאלית. ומאכזבת.

גם להבדיל, בקשר בין בני זוג לעיתים אפשר ויהיו אכזבות גדולות שנובעות מאותו מקום. לעיתים מגיעים לנישואין עם ציפייה שהוא תמיד יבין אותי. שתמיד יהיה לו סבלנות אלי, שתמיד נעשה דברים יחד וכו´.. אין כזה דבר תמיד. אין. יש בדרך כלל, יש השתדלות, אך אין תמיד.
כשמצפים לתמיד- ישנם אכזבות..

ועוד דבר- כל דבר שהוא איננו מאוזן הוא איננו טוב. הוא מסוכן. כמו למשל, לשמור על תזונה נכונה זה טוב, בריא, וזה גם מסוגל להחזיק מעמד לאורך שנים. אך לעשות דיאטת "כאסח", להרעיב עצמך, זה לא בריא, שלילי. וכך סופם של דיאטות שכאלו, להיגמר... ב"פיצוץ"- בעליה במשקל. אנו שואפים לאיזון.

אני לא אומרת זה קל. כלל לא. בטח ובטח שזה לא קל כשמדובר בקשרים של נפשות.
אך אנו מאמינים שמי שנותן את הניסיון נותן את הכוח... וכגודל הניסיון גודל הכוחות להתמודד בע"ה!!

כעת, בכדי לעבור לשלב ההתמודדויות האפשריות, אני רוצה לשתף אותך במקרה מחיי שיכול להמחיש אולי יותר מכל את הקשרים התלותיים הללו.

יש לי אח הגדול ממני בשנתיים. ב"ה זכינו לקשר מדהים בינינו.קשר חזק ואמיץ. קשר קרוב. שיחות עמוקות, פתיחות וכו´. מבחינה מסוימת זה חיובי מאוד, אך מבחינה אחרת זה גם היה קשה מאוד.
אני זוכרת שיחד עם הדברים הנפלאים שהיו בקשר הזה, היו גם דברים לא פשוטים. היו בינינו ציפיות עצומות. אני ציפיתי שהוא תמיד יבין אותי. והייתי נפגעת שהוא היה אומר דברים שאינם במקום.
וכגודל הציפיות, כך גודל האכזבות..
הקושי הגדול ביותר הגיע, כשהוא התחיל להיפגש עם בנות למטרת חתונה. אז התחלתי להתאכזב ולהיפגע עוד יותר. כשהוא היה מדבר עם הבחורה הרבה, הייתי מתאכזבת שהוא מעדיף לדבר איתה...
דבר שכמובן, טבעי, נורמאלי ורצוי שיקרה..

אני יכולה להוסיף ולומר שלא הרבה זמן אחרי שאחי התחתן ב"ה גם חברה טובה שלי התחילה קשר רציני עם בחור למטרת חתונה. ואז היה לי קושי כפול. גם ההתרחקות מאחי, ועכשיו גם מחברה טובה.

ואז נפל לי האסימון. ואז הבנתי.
הבנתי שאני נמצאת בקשרים תלותיים. כי עובדה היא שכשישנה התרחקות נורמאלית וטבעית, כשהציפיות אינם מתממשות, אני מגיעה למקום קשה. עצוב. בודד. וזה פשוט לא אומר להיות ככה!

שזה פשוט לא ייתכן שהשמחה שלי או שלך, או של כל אדם שהוא תהיה תלויה באנשים אחרים. שהחשק שלי תלוי באחרים. זה לא יכול להיות שאהיה תלויה כ"כ באהבתו של אחי.

ואז החלטתי והבנתי- שאם אין אני לי- מי לי?!

רק אני אחרית לשמחה שלי, רק אני אחרית לביטחון העצמי שלי. ורק כשאני אוהב את עצמי באמת, שאני אעריך את עצמי ללא קשר למה שמישהו או מישהי חושבים אז אהיה שמחה ומאושרת בע"ה.
ויותר מכך, רק כשנאמין בבורא עולם באמת, אז גם לא נחוש את הבדידות הזאת. כי באמת, אנו אף פעם לא לבד. רבונו של עולם תמיד איתו. תמיד שומע, מקשיב ומלווה. בכל מצב. בכל זמן.
האהבה שלך לא תלויה באף אחד. הקב"ה אוהב אותך כי קודם כל את זו את!! האהבה שלך לעצמך ההערכה שלך את עצמך, היא הכי חשובה, היא הכי יציבה ואמיתית.

את שואלת בעצמך- "מה אפשר לעשות כדי להתגבר על קשר תלותי? האם יש בכלל משהו לעשות או שהניתוק הזה הוא מוחלט לנצח?"

כפתיחה- אני רוצה שתדעי, שיש אור. באמת.
גם קשר תלותי יכול להפוך לקשר בריא. אם משנים קצת, אם עובדים על עצמנו, אפשר להפוך את התלות למשהו בריא הרבה יותר, למשהו מאוזן ונכון, ועל יד זה יכול להיווצר קשר נפלא באמת קשר פורה ומפרה. קשר של אהבה ונתינה אמיתית מתוך שמירה על האני שלך, מתוך גבולות של "אני" ו"אתה".
וכעת, לשאלת השאלות, איך עושים זאת??
ראשית כל- מורידים ציפיות. אבל באמת. לא מצפים להבנה תמידית, לא מצפים לסבלנות, להקשבה תמידית. אין כזה דבר תמיד. להוריד ציפיות, באמת. ובאופן טבעי, אני יכולה להבטיח לך, מניסיון, שכשהיו פחות ציפיות, יש פחות אכזבות! פחות נפילות! וזה בטוח! זה אולי קשה בתחילה להוריד צפיות, אך זה עובד. זה עוזר. וזה גם הכי נכון.

שנית-, ישנו צורך גדול לבנות לעצמך- "חיים משל עצמך". , תחביבים, עיסוקים, חברות, מחשבות, עולם פנימי שלך. שאינו קשור לאחרים. כך שלא תהיי תלויה בהם. אלא בעצמך.
לאהוב ולתת, אבל לשמור על עצמי. בכדי לא ליפול. בהתחלה זה אולי מוזר ולא ברור. אך אח"כ זה ממש תחושה נפלאה.

שלישית-לעבוד על האהבה העצמית הזו. אהבה שאיננה תלויה בדבר. אהבה שתלויה בעצמך. וכמו שכתבתי, הקב"ה אוהב אותך כמו שאת! בגלל מי שאת!!
ואיך עובדים על האהבה עצמית? ישנם הרבה דרכים לכך, אך אכתוב לך שתיים. בקצרה.
האחת- את יכולה לכתוב לעצמך כל יום בזמן קבוע (כדאי לפני השינה), שני דברים טובים בעצמך. תכונות טובות, או מעשים טובים שעשית באותו היום. בהתחלה זה יכול להיות קצת קשה, אך לאחר מכן זה יהפוך לזורם וקל הרבה יותר. את תופתעי לגלות כמה טוב יש בך!! בלי סוף! תרגיל זה יכול בע"ה לסייע בפיתוח האהבה והערכה העצמית שלך.
האפשרות השנייה- לשנן לעצמך משפטים חיוביים על עצמך. ממש כך. בהתחלה זה אולי נראה מלאכותי ומוזר אך אח"כ, מניסיון, זה הופך להיות אמיתי. והעיקר- זה משפיע על הנפש ועל המצב רוח. את יכולה לחבר לעצמך משפט או שנים שמדברים אליך ואותם תשנני לעצמך. למשל- "אני רצויה ואהובה בכל מצב", "יש לי כוחות ויכולות להתמודד בכל מצב", "אני אוהבת את עצמי ומעריכה מאוד". וכו´ וכו´.
יש עוד הרבה מה לכתוב על הנושא הזה של רכישת אהבה ובטחון עצמי. אך זה לא המקום להאריך בכך.

את שואלת מדוע את עדין מתייסרת אחרי 5 חודשים, ואת שואלת האם הקשר הזה עדיין תלותי?..
ואני אענה בפשטות. שכן.
הקשר הזה עדיין תלותי. ייתכן שאת עדיין לא משוחררת בלב מהקשר הזה. עדיין מצפה לקשר הזה.
ואני אסביר.

אני חושבת שרק כאשר אנו מבינים את הסיבות לתופעות מסוימות בחיינו, אז בע"ה אפשר להתמודד. אפשר להבין.
כשאנו לא מבינים למה אנו מתנהגים בצורה מסוימת, קשה לשנות את ההתנהגות. קשה לשנות את ההרגשה שמתלווה להתנהגות. לכן ההבנה כ"כ חשובה, כמו שכתבת בעצמך.
אמנם אתן לא ביחד כבר 5 חודשים, אבל בלב אתן ביחד. במחשבה שלך אתן עדין כן. ייתכן והעיסוק שלך במחשבות על הקשר הזה, הוא עדיין תלותי.
ועוד דבר, יש בך צורך מסוים בנפש, צורך שהצליח להתמלא על ידי החברויות התלותיות שתיארת. כעת הצורך בנפש, החיסרון הזה עדין קיים, אך לא מצאת את הדרך למלא אותו. להבין אותו. ולכן הוא כ"כ כואב. וקשה. לכן, ככל שעובר הזמן יותר כואב, יותר חסר. כי יש משהו בנפש שכדאי למלא. להשלים.
יש ציפיות שכדאי להוריד. ויש אכזבות שכדאי לרפא..
ואולי הכי משמעותי הוא, שבכדי שקשר יפסיק להיות תלותי, לא מספיק רק להתנתק ממנו, למרות שלעיתים גם זה חשוב, אלא יותר חשוב זה ללמוד להעביר את התלות הזאת למקור בריא יותר. זה להפוך את התלות בחברה, למקור של חיזוק הביטחון העצמי. חיזוק הביטחון בה´.
לכן, אני מאמינה שהשאלה שלך עכשיו היא תהליך חשוב ומשמעותי בדרך להתמודדות בע"ה.

לקראת סוף שאלתך, ציטטת מתוך הספר "ייסורים של אהבה" שהתלות נובעת מאופיים של בני אדם, ולכן צריך להפנות את התלות הזאת לבורא עולם. את כותבת שזה קשה ליישום.
אני מסכימה שכדאי להפנות את התלות לבורא עולם. ומסכימה שזה לא פשוט ליישום.
לכן, אני חושבת שבשלב הראשוני כדאי להפנות את התלות ל-עצמך. להפוך אותה ללקיחת אחריות אמיתית שלך לעצמך ללא קשר לאף אחד.

יחד עם זה, כשאנו מרגישים שיש לנו אחריות לחיינו. שאנו בוחרים. שאנו נפרדים. שונים. פתאום אנו מגלים שבעצם אנו לא לבד.
שבעצם הקב"ה איתנו כל הזמן. הוא היחיד שנמצא איתנו כל הזמן! שאוהב ודואג כל הזמן!
לכן, כדאי לנו להפנות את התלות לה´.
"השלך על ה´ יהבך והוא יכלכלך". זה הכי אמיתי, הכי נכון.
בתפילת ההלל אנו מתפללים ואומרים- "טוב לחסות בה´ מבטוח באדם, טוב לחסות בה´ מבטוח בנדיבים..." הכי טוב לנו באמת, זה לסמוך על ה´, לבטוח בו.
כי הוא המקור האמיתי והיציב לכל הטוב, לכל השפע, לכל השמחה וההצלחה שלנו.

זוהי מידת הביטחון בה´. לעשות את ההשתדלות שלנו, ויחד עם זה לסמוך על הקב"ה שמנהל את הכול, בחן, בחסד וברחמים.

שואלת יקרה,
אני מתנצלת שלקח לי קצת זמן להשיב. זו שאלה משמעותית וחשובה, הדורשת חשיבה רבה.
אני מאחלת לך הרבה הצלחה, הרבה אמונה והרבה שמחה.
תתפללי לה´ שיסייע בעדך למצוא את הכוחות הטובים להתמודדות הנכונה בע"ה.

וכמו שכתבתי בתחילה את מוזמנת לשוב ולכתוב אלי למייל.
את תשתדלי מלמטה, והקב"ה יסייע מלמעלה.
חזקי ואמצי,
אודליה.
odelyaf@gmail.com