נוסח הברכה נוכח נסתר | איך מכוונים בברכות

לשואלת שלום,

שאלות טובות מאוד שאלת. אענה עליהן בפירוט כמיסת הזמן העומד לרשותי.

א. אכן כמו שכתבת אנחנו מתחילים את הברכה בלשון נוכח ומסיימים בלשון נסתר. פּניה בלשון נוכח מדגישה את העובדה כי האדם יכול לדבר עם בורא עולם בצורה ישירה, ברורה וקרובה. "קרוב ה' לכל קוראיו". אנחנו הבנים של ה' והוא אבא שלנו, קרוב ואוהב.

מצד שני, הקדוש ברוך הוא, הוא מלך העולם, אדון כל הנבראים, מנהל את כל המציאות. הוא נשגב ועליון. במובן הזה אנחנו נתינים שלו, עבדים לאדון ברוך הוא.

התנועה הזאת שבין הקרבה לריחוק, בין אבא למלך, בין אהבה ויראה, באה לידי ביטוי בברכה. בתחילה, כשאנחנו נפגשים עם טוּב ה' וחסדו אלינו המתגלה במאכל הזה שבידנו, אנו מתמלאים באהבה ותחושת קרבה, פונים לה' כקרוב בגוף שני, ודווקא ההתקרבות מביאה אותנו מיד בהמשך המשפט לחוש את המרחק האינסופי הזה, ולעבור ללשון נסתר, גוף שלישי המייצג פנייה של כבוד ורשמיות.

הדבר דומה לאדם שמתקרב לערפל לראות עצם בבהירות. וככל שהוא מתקרב, הוא רואה יותר, וככל שהוא רואה יותר הוא מבין כמה העצם הזה גדול.

אגב, שאלה זאת שלך אינה חדשה, וקיבלה מענה לפני כשבע מאות שנים ע"י הרשב"א שהיה מגדולי חכמי ישראל. בדרך כלל תשובות קדומות קשות לקריאה, אך זו נכתבה בלשון די מובנת. הנה ציטוט מילה במילה:

עוד שאלת למה נתקן נוסח הברכה, מחצה נמצא ומחצה נסתר. תשובה: דע דיש לבעלי החכמה סוד נשגב, ואין לנו כאן עסק בנסתרות. ואמנם יש טעם נגלה גדול התועלת במה שתקנו נוסח הברכות כן, רצוני לומר בנגלה ובנסתר.

לפי שכבר ידעת דְשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל, האחד לדעת שהוא יתברך מחויב המציאות, ושאין ספק בזה כלל כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו ביאור רב. והשני שאין אמִתתו יתברך מושגת כי אם לעצמו יתברך לבד. והוא במציאותו נגלה לכל, ובאמִיתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפנות האלה בנפשותינו, קבעו הנוסח בנגלה ונסתר. ברוך אתה, כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם עם שהוא נדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשתבש המחשבה שהוא יתברך נמצא כמציאות שאר הנמצאים ושיש יחס בין מציאותו למציאותם, קבעו אשר קדשנו (ולא קדשתנו, בגוף שני), לקבוע בנפשותינו שאף על פי שהוא מפורסם, מהות מציאותו נעלם ונסתר שאי אפשר לדבר בו רק בנסתר ברוך הוא.

(מקורות: שו"ת הרשב"א ה,נב | שלחן של ארבע שער ראשון, 'ומה' | בית א-להים שער התפילה ה, וגם כ).

ב. את ממש צודקת. ההתרגלות היא אתגר שמלווה את כל החיים הדתיים שלנו, ולא רק. זה נכון גם בחברויות, בזוגיות, בעיסוק. אבל בעבודת השם זה מרכזי כי שזה יום יום דקה דקה. שגרה זה ההפך מהרגש (היפוך אותיות)

שמעתי פעם ביטוי שמגדיר היטב את המצב השלילי של דתיים אחרי זמן רב- אנחנו צריכים להשתדל לא להיות 'דתיים על אוטומט'. כדי לא לרוקן מתוכן את כל המילים, חייבים להתחדש, ואתן כאן כמה טיפים הקשורים לברכות:

1. ללמוד על המצוות. להעמיק בלימוד הברכות, במשמעות הנסתרת שלהן, במיוחדות של כל אחת.

2. ללמוד את ההגיה הנכונה שלהן ועל ידי זה לכוון את הלב.

3. לברך לאט ובנחת ומתוך כך להתרכז. אפילו מדי פעם להמתין שלוש שניות לפני הברכה, ובזמן הזה לחשוב על תוכן הברכה ועל רגשי התודה לבורא על השפע הגשמי והרוחני.

4. השל"ה כותב עצה נוספת והיא לברך בקול רם, מעורר את הכוונה.

5. שמעתי מהרב אופיר מלכא עצה לחלק את הברכה לשלושה חלקים, ברוך אתה ה' - 1, א-להינו מלך העולם - 2, שהכל נהיה בדברו - 3. דרך זה יותר קל לכוון כשזה 'מפורק'.

בהצלחה רבה לך, ולכולנו!