סגור

למה ה' ברא אותנו ואת העולם כולו גם אם יש קשיים?

שלום רב.

סליחה שאני שואלת את זה ככה, אבל למה ה' ברא אותנו?

אני מחפשת תשובה לשאלה זאת המון זמן, וקיבלתי בעיקר 2 תשובות:

1. את התכלית של הבריאה כל אדם צריך לגלות בעצמו, ואת תגלי בהמשך.

זה מתייחס בעיני למטרה הפרטית של כל אדם, אבל בעיני חייבת להיות גם מטרה כללית לכולנו, משהו שבגללו נברא עולם שלם.

2. המטרה היא כדי שה' ייטיב איתנו, או שאנחנו נדבוק בו ונפיץ את שמו בעולם.

סליחה שאני אומרת את זה, אבל זה נשמע לי מאוד אנוכי- בשביל זה לברוא עולם, ולהעמיד אנשים בניסיונות וקשיים? בשביל כביכול 'כבוד', שנפאר את שמו? כדי להרגיש שהוא עושה משהו טוב? וגם למה הוא צריך שנעשה את זה בשבילו, הרי הוא כזה גדול, למה הוא צריך שאנחנו הקטנים נפיץ את הגדולה שלו?

אני מרגישה שהשאלה הזאת על מהות הקיום תוקעת אותי מאוד, ואני לא יכולה להמשיך להתנהל בצורה דתית שהשאלה הזאת מאוד בוערת בי.

תודה מראש!

תוכן התשובה:

מיכל יקרה, שלום!

שמחתי לקרוא את שאלתך. כל הכבוד על הבירור ועל זה שאת לא מוותרת. את לא צריכה להתנצל על זה שיש לך שאלות! שאלות זה דבר טוב וחשוב, תשאלי תמיד את כל מה שיש לך, ואל תפחדי לא מהשאלה, ולא מהתשובה. בבית המדרש מותר ורצוי לשאול הכל, אין שאלות כפירה. אז שוב, כל הכבוד על הרצון לבירור, זה לא מובן מאליו בכלל וזה מראה את הרצון שיש לך לחיות מתוך דיוק ובירור פנימי, ולא בסתמיות.

תראי, הקב"ה הוא לא בן אדם. חז"ל והמקורות עושים לעיתים קרובות פעולה של "האנשה" – מדברים על הקב"ה כמו על בן אדם, כדי שזה יהיה משהו שנוכל לתפוס ולהשיג במושגים שלנו, אבל בעצם הוא לא בן אדם. אנחנו לא מבינים מה הוא, או מי הוא. הקב"ה הוא מציאות שנשגבת מהבנתנו. אנחנו כן מדברים על החיבור שלנו אליו, על המפגש שלנו איתו, על איך הוא מתגלה אלינו.

אמרת ששמעת תשובה שתכלית הבריאה זה להיטיב איתנו ולפאר את שמו של ה' בעולם, אנסה להסביר את זה קצת ע"י התבססות על מקורות שונים ואני מקווה שתתחברי להסבר. (מבוסס על דברי הרמח"ל בספרו "דרך חיים", ספר התניא של הרב שלמה זלמן מלאדי והרמב"ם במורה נבוכים)

הקב"ה הוא הטוב המוחלט. אנחנו מאמינים שהקב"ה הוא השלמות, אין בו חיסרון כלל. על כן, מדוע הוא צריך שנפאר את שמו? וכי יעלה על הדעת שאם נפאר את שמו בעולם או נדבוק בו זה יוסיף לו יותר שלמות? כמו שאמרת, אנחנו קטנים והוא ענק, למה הוא צריך שנפיץ את שמו?

אלא, שאת כל זה הקב"ה עושה כדי להיטיב עימנו, ולא עם עצמו. הקב"ה הוא מקור הטוב, ולפני שהוא ברא את העולם – כל המציאות היתה הוא ורק הוא בצורה מאוד מוחלטת. אז הקב"ה ברא עולם שבו יש נבראים, כדי שהנבראים יוכלו לדבוק בטוב הזה ולחוות אותו. לטעום את טעמו.

אמנם גם בעולמנו הקב"ה ממלא את כל הבריאה ומצד האמת אין הבדל בין מה שהיה לפני שהעולם הזה נברא ולבין עכשיו כשהוא נברא. אלא, ההבדל הוא אצלינו. כעת אנחנו יכולים לחוות מהטוב הזה, ויותר מכך, הטוב הזה נמצא בנו! אנחנו בעצמנו חלק אלו-ה ממעל. ולכן, הקב"ה נתן לנו תורה שתדריך אותנו כיצד לדבוק בטוב הזה ובכך להביא את העולם אל תכליתו. ובתפקידנו גם להביא כמה שיותר אנשים לדבוק בטוב הזה ולהכיר בו.

אמנם יש פה משהו שנשמע, כמו שאמרת, גאוותני, איך הקב"ה מחליט שהוא הטוב ולכן אומר לכולם לדבוק בו?

אבל, כמו שאמרתי חשוב שנזכור שהוא לא בן אדם. הוא מציאות נשגבה מעל כל תיאור. לכן אין ביכולתנו לדבר עליו, או להגיד עליו. כל המושג של גאווה הוא מושג אנושי שאנחנו אומרים על בן אדם שאנחנו חיצוניים לו, וביכולתנו לשפוט אותו או לבחון את מעשיו. לא כך אצל ריבונו של עולם שברא אותנו ואת כל העולם כולו והוא יסוד העולם.

ע"י קיום מצוות, ע"י מעשי חסד ועשיית טוב, ע"י פיתוח העולם, ע"י לימוד תורה ותפילה, ע"י כל הדברים הללו אנחנו דבקים בטוב המוחלט ומאפשרים לו להופיע בצורה גלויה פה בעולם. "עולם חסד ייבנה" – העולם הוא כולו חסד עבורנו, ואחת הדרכים לחוות את החסד הזה זה ע"י עשיית חסד לאחרים.

תשובה נוספת לשאלה על עניין הגאווה היא, שגם בהיסטוריה של העולם היו מלכים או מנהיגים שהאמינו בדרך מסוימת וחשבו שהיא טובה ולכן הפיצו אותה בעולם והאמינו שאם אנשים ילכו בדרך שלהם, יהיה להם טוב. זה לגיטימי וזה קרה. זאת אומרת זה גם מציאות שקיימת בעולם שלנו. ההבדל הוא, שזה דרך של בן אדם ולכן יכול להיות שעוד כמה זמן נגלה שהדרך הזאת היא לא באמת טובה כי בסופו של דבר, היא פותחה על ידי בן אדם שהוא מוגבל מאוד.

אשרי המאמינים שיש להם הזכות המופלאה לדבוק בטוב המוחלט שלא ישתנה לעולם.

אני אנסה לתת לך הסתכלות נוספת. המקורות מדברים על זה שהנשמה שלנו שייכת לחיי הנצח. יש לה חיים ארוכים מאוד לפני שהיא ניטעת בגוף בעולם הזה. וגם אחרי שהגוף "מת", הנשמה לא מתה, היא עולה בחזרה למקורותיה הרוחניים ויש לה שם עוד חיים ארוכים. הנשמה שייכת לחיי הנצח. היא באה לפה וממלאה תפקיד שהוא חלק מסוים בחיים שלה. על כן, אך טבעי שתפקידה בעולם הוא הדבקות בריבונו של עולם. כאשר אדם דבק בריבונו של עולם הוא בעצם ממשיך את חיי הנצח של הנשמה בצורה טבעית. כאשר אדם לא דבק בריבונו של עולם ועושה ההפך, הוא מתנגד לחיי הנצח של הנשמה ופועל הפוך מהם.

באשר לנקודה שהתייחסת אליה על קשיים ונסיונות, מצרפת לך קישור לתשובה מקסימה שמתייחסת לנקודה זו, בטוחה שהעיון בה יתן לך המון: https://www.makshivim.org.il/answer?id=688501

יקרה,

יש עוד המון להעמיק בנושא אך השתדלתי להאיר כמה דברים מרכזיים. אחד הדברים שמשמחים ועוזרים הוא להמשיך להעמיק, מתוך שמחה ואמונה בצדקת הדרך! יש הרבה שאלות שנפתרות גם במהלך החיים, ולעיתים העיסוק בהם בצורה אינטנסיבית פוגע בתפקוד היומיומי שלנו.

בכל אופן, כמו שציינתי, תמיד טוב להמשיך ללמוד ולהעמיק, ולזכור לעשות זאת מתוך שמחה ונחת רוח. את יכולה להיכנס לאתר "לדעת להאמין" ו/או לקרוא בספר "את ענת אנוכי מבקש" של הרב חנן פורת.

בהצלחה רבה, רק אור וטוב!

נעמה

(7)

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים,
ב באייר התשפא
,
14 באפריל, 2021
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר