כיבוד הורים

שלום וברכה!

ראשית, יישר כוח על רצונך הטוב לקיים את מצוות הבורא. ככול מצווה, אם המעשה היה מתבקש מאליו – לא היה צורך בציווי. כשאדם צריך להתמודד עם הניגוד בין רצון הבורא לזה של עצמו, אז באה לידי ביטוי עבודת ה´ ברובד המעשי. מהבנה יסודית זו עולה שאפילו אם ההורים אינם ראויים שיכבדום, עלינו לכבדם.

* * *

´יוני, בוא לשטוף את הכלים בבקשה´, קראה אמא מהמטבח. ´כן אמא, אני בא´, השיב יוני וחשב בליבו - ´אוף, ממש אין לי כוח לזה עכשיו. למה תמיד: יוני תביא, יוני תעשה – יוני , יוני ויוני... שיעשו את זה בעצמם!´.

´י-ו-נ-י!!!´, ´כן , כן אני כבר מגיע...´.

* * *

[כיבוד הורים וכבוד שמים]

ציוונו ה´ יתברך לכבד את ההורים ולירא מהם. לימדנו חכמים בגמרא שהשווה הכתוב את כבוד אב ואם לכבוד המקום. ועוד אמרו חכמים: "שלושה שותפים הם באדם, הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני." (קידושין ל, ב)

ופסק הרמב"ם: "עד היכן הוא כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים - לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק. ועד היכן מוראן, אפילו היה לובש בגדי חמודות ויושב בראש בפני הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והיכוהו בראשו וירקו בפניו, לא יכלימם, אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שציווהו בכך. שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו" (רמב"ם הלכות ממרים ו, ז).

[´עד היכן כיבוד אב ואם´?]

מקובל לחשוב, שכיבוד הורים הוא סוג של הכרת הטוב, ולכן אם ההורים לא עשו עמי טוב, אין אני חייב להשיב טובה. אולם, ניתן לראות מצוה זו גם בכוונים נוספים המחייבים את האדם לזכור את מוצאו הגשמי ומתוך כך את מוצאו הרוחני - לפי הבנה זאת, מצוה זו כלל לא תלויה בהאם הטיבו הורינו עמנו אם לאו, עצם היותם הורינו מחייבת אותנו לכבדם.

גישה נוספת למצווה זו ראינו לעיל בדברי הרמב"ם - במקרה שההורים מכלימים את הבן עליו לשתוק ולירא ממי שציווה עליו לכבד את הוריו. מכך ניתן להבין שכיבוד הורים הוא לא בשביל ההורים, אלא משום שכך ציוונו הקב"ה. כמובן, אנו מעדיפים לכבד מתוך רצון אבל לעיתים יש צורך לעשות זאת מתוך ציווי.

הגמרא בקידושין שואלת: "עד היכן כיבוד אב ואם?" על השאלה משיבה הגמרא על יד שני סיפורים שבהם מככב אותו הגיבור – דמא בן נתינא:

"אמר להם (רב עולא לתלמידיו): צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר... והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא".

כי אתא רב דימי אמר: "פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו, וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו, ולא הכלימה". (קידושין לא, א)

מסיפורים אלה, עולה גדר קיצוני למדי במצוות כיבוד אב ואם. בסיפור הראשון ניתן לראות את הכבוד שרכש דמא לאביו, בסיפור השני הדגש הוא על כך שדמא לא בייש את אמו. במצוות כיבוד הורים קיימים שני ציווים: האחד – לכבד והשני – לא לזלזל בכבודם.

[אבל העליבו אותי, פגעו בי!]

שאלת: ´איך זה הגיוני שאדם לא יגיב כשהורה פוגע בו?´ - האם נאמר שאסור לפנות אל ההורים ולשוחח עמם, לספר להם על הרגשות שלנו? הרי מובן שאין בכך איסור, להיפך זו דרך נוספת של כיבוד הורים – כל הורה ישמח שילדיו יבואו אליו וישתפו אותו בנבכי ליבותיהם. מובן מאליו שעל הילד לעשות זאת בנימוס ובכבוד, חס ושלום לא בנזיפה או בכעס על הוריו. זו גם הגישה הנכונה כלפי כל אדם אחר אשר העליב אותך, דברי איתו – ספרי לו את שאת מרגישה. רק בדרך זו ניתן לפתור באמת את הבעיה.

[יש לי רצונות משלי!]

נכון, וכמובן אין מצווה שהילדים יחשבו שכל מה שהוריהם עושים וחושבים הוא מושלם. להפך, על הילדים לחשוב באופן עצמאי ולבחור בטוב.: " אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו. " (שו"ע יו"ד רמ, טו). כלומר, אם ההורים מבקשים מילדיהם לעשות דבר עבירה, אסור להם לשמוע בקולם.

"תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר, שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם (לפי הפתחי תשובה אף אם אינו בטוח בכך), ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים, אינו צריך לשמוע לאביו בזה. הגה: וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב" (שו"ע ורמ"א יו"ד רמ, כה). גם בעניינים הנוגעים לחייהם הפרטיים של הילדים, כגון: נישואין, מקום לימודים ועבודה - אינם חייבים לשמוע לדברי הוריהם, הילדים בהחלט יכולים להחליט בעצמם.

מהציווי "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), אנו למדים שעלינו להתאמץ לראות תמיד את רצונם הטוב של ההורים, להבין אותם [במיוחד] כשקשה לעשות זאת. גם אם לדעתנו יש פגמים רבים בדרך בה הם חיים או בדרך בה רצונם להוליכנו, חובתנו לחפש ולראות את הנקודות הטובות שבהורינו להתמקד בהם ולדון אותם לכף זכות.

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com

*כל המדובר הוא על משפחות רגילות, במקרים קיצוניים של אלימות וכו´ יש לפנות לסיוע מקצועי ולדון על פי המצב לגופו.

ניתן לפנות אלינו - ´חברים מקשיבים´,טלפון: 6518388 02- , ימים א-ה , בשעות 21:00-1:00 בלילה השיחה אנונימית לחלוטין והסודיות מובטחת.