הפרעת דה-פרסונליזציה

שלום וברכה

דיון מקיף בשאלה החשובה המתוארת כאן יכול להיעשות רק על ידי מי שבקיא ממש בשני העולמות – הן בעולם הנפש, והוא יודע את מה שניתן לדעת (זה לא הרבה, אבל הרבה יותר ממני) על ההפרעות מסוג זה, והן בעולם התורה. ממש לאחרונה יצא ספרו המצוין של הרב יוני רוזנצווייג "נפשי בשאלתי" (https://bit.ly/3wwQb1G), ושם יש דיונים רחבים על חלק מהנושאים.

אנחנו לא יודעים מה גורם לכך. העצה שבדרך כלל התורה נותנת היא להכיר במציאות הקיימת הזו, ולמצוא בתוכה את הדרך האופטימלית להתנהל. כששורה על אדם מציאות שאין הוא יכול להתמודד איתה התורה מגדירה את המציאות הזו כ"אונס" (במובן ההלכתי), ועל כן היא אינה תובעת מהאדם לעשות את מה שהוא אינו מסוגל לעשות. אבל נותר מרווח גדול מאוד של דברים שכן תלויים באדם, ושהוא כן יכול להתנהל בדרך היותר טובה במציאות הזו, וזה מה שיהיה נכון לעשות במצבים האלה.

אם אפשר רפואית 'לצאת' מהמצב הזה – כדאי להתאמץ, כדי לזכות בחיים טובים יותר ומשמעותיים יותר, וכפי שאתה כתבת – מחוברים יותר. אולם זה נושא של מומחים בתחום.

האם עזרתי במעט ?

כל טוב